זהו אחד מהמוזיאונים לטבע החשובים בעולם, לא רק בזכות האוסף העצום, הכולל למעלה משלושים מיליון פריטים, אלא גם בזכות חשיבות הפריטים שמוצגים בו – שהבולט שבהם הוא הצלמית הפרה-היסטורית המפורסמת ונוס מוִוילֶנדוֹרף, יצירה בת 30 אלף שנים. סיבה נוספת היא עתיקותו של המוזיאון, שנפתח לציבור לפני כ-130 שנים ומארח אוסף בן 250 שנה. מבנה המוזיאון מכונה "ארמון מדעי הטבע". והוא אכן מפואר ומקושט כיאות להיכל מלכותי. אוספי המוזיאון מייצגים קשת רחבה של נושאים בתחום הטבע: בקומה הראשונה תתרשמו מאוספים בנושא מינרלים ומטאוריטים, גיאולוגיה, חקר מאובנים ושלדי דינוזאורים, ומאוסף בנושא פרה-היסטוריה. אוסף המטאוריטים מרשים במיוחד. בקומה השנייה תבחנו את אוסף המיקרוסקופים ואוסף עצום בנושא זואולוגיה, שבו מחלקת חרקים עצומה. אם אתם מבקרים בווינה עם ילדים, אל תפספסו את התצוגות בפלנטריום, שם תוכלו לצפות בתכנית סרטים בנושאי טבע המוקרנת ב-360 מעלות.

חצר האורוות המלכותית של בית הבסבורג הוסבה ב-2001 למתחם ענק של אמנות ותרבות, שזוכה להצלחה רבה. הכניסה הראשית למבנה הבארוקי תוביל אתכם לרחבה גדולה, שכורסאות רחוב צבעוניות בעיצוב חדשני פזורות בה בין המבנים העתיקים. בקיץ זהו מעוז הצעירים, שנהנים לתפוס שמש ברחבה או בבתי הקפה; ואילו בחורף מתקיים כאן שוק חג מולד המתמקד בדוכני אמנות (הוא נפתח כבר בנובמבר, לפני השווקים האחרים בעיר). המבנה העצום מורכב משש חצרות נעימות, ובהן חנויות, בתי קפה ומסעדות לצד מוסדות תרבות ומוזיאונים. המוסדות המובילים במתחם, מוזיאון ליאופולד מימין והמוזיאון לאמנות מודרנית משמאל, מתאפיינים בסגנון עכשווי המהווה ניגוד מרתק למבנה האורוות העתיק. בנוסף שוכנים במתחם גם מוזיאון הילדים זוּם; היכל האמנות (Kunsthalle Wien), המוקדש לתערוכות מתחלפות של אמנות בת זמננו; המרכז לאדריכלות (Architekturzentrum Wien), העוסק בקשרי הגומלין בין אדריכלות לחברה; וחלל התערוכות המתחלפות Q21, השוכן בשחזור של האורווה המקורית.

משני עברי הכיכר, המעוטרת בגנים ירוקים ומטופחים, מתנשאים המבנים האדירים והתאומים של המוזיאון לתולדות האמנות והמוזיאון לטבע. ביניהם תראו את פסלה העצום של מריה תרזה, ששלטה בפועל באימפריה הרומית הקדושה במשך רוב המאה ה-18. למרגלות דמותה מפוסלים שרים, יועצים ודמויות מפתח אחרות מהתקופה, ובהן גם מוצרט.

במוזיאון שנפתח ב-1891 מוצג אחד האוספים המקיפים בעולם של אמנות מהעת העתיקה עד למאה ה-18. היצירות באוסף לוקטו לאורך הדורות בידי שושלת הבסבורג, ומבטאות באורח מרהיב את שטחי שלטונה הנרחבים, שבסוף המאה ה-15 נפרשו על פני אוסטריה, גרמניה, צפון איטליה, הולנד וספרד של היום. עיצובם המפואר של חללי הפנים, בפרט המבואה המרהיבה, ממחיש את את הרצינות שייחסו הקיסרים לתפקידם כפטרוני אמנות. שימו לב במיוחד לציורי הקיר שסביב גרם המדרגות, אחדים מהם פרי מכחולו של גוסטב קלימט. כדי למצוא את דרככם בין אינספור היצירות, המוצגות על פני שלוש קומות, הצטיידו במדריך שמע או באפליקציה של המוזיאון, KHM Stories. אם זמנכם קצר, הגבילו את ביקורכם לקומה השנייה, המכונה גלריית הציורים (Gemäldegalerie) ומוקדשת לאוסף ציורי השמן מתקופת הרנסאנס והבארוק, שעליו תהילתו של המוזיאון. הציורים מחולקים לחדרים לפי ארצות המוצא של האמנים: האוסף האיטלקי הוא הגדול ביותר, ובו תזהו בנקל את |הנטה|קַיִץ|סנטה|, דיוקן הפנים המורכב מפירות וירקות של ג’וּזֶפֶּה אָרצ’ימבּוֹלדוֹ. האוסף הפלֶמי הסמוך, שלא נופל ממנו באיכותו, כולל יצירות מפורסמות מאת רמברנדט, רובנס וברויגל, ואילו באוסף הגרמני מככבים רישומים וציורים מאת אלברכט דִירֵר. האוסף הצרפתי והאוסף הספרדי, שעיקרם דיוקנאות של בני האצולה, מעניינים פחות. בקומה הראשונה מוצג האוסף המצרי, שגולת הכותרת שלו היא צלמית היפופוטם כחול, שהיתה יכולה להיחשב בקלות פריט נוי מודרני, אף כי נוצרה לפני כ-3000 שנה. באותה קומה מוצג אוסף עתיקות מיוון ומרומא וקוּנסטקאמֶר (Kunstkammer), אוסף אקלקטי של חפצי נוי ופסלים שהשתייכו למשפחת המלוכה. שלושת החדרים בקומה השלישית (העליונה) מוקדשים לנושאים מסקרנים אך צרים יותר בהיקפם: בשניים מהם מוצג אוסף מטבעות המכסה קרוב ל-3,000 שנה של היסטוריה ובשלישי – סדרת רישומים של תהלוכת מלחמה מהמאה ה-16 מאת אמן הולנדי מתקופת הרנסאנס.

מקורו של מוזיאון זה, המחזיק בבעלותו כ-5000 יצירות של אמנות אוסטרית מודרנית, באוסף פרטי. רודולף לאופולד, רופא וינאי, החל לרכוש יצירות של שילֶה וקלימט בעודו סטודנט, בזמנים שבהם זכו אלו לבוז ציבורי; לשמחתו של לאופולד מצב זה השתנה, וערכו של האוסף שהיה ברשותו האמיר פלאים עד לשנת 2001, אז נמכר לעיריית וינה. בין השאר מחזיק המוזיאון באוסף הגדול ביותר בעולם מיצירותיו של אגון שילֶה, לצד עבודות של קלימט, קוֹקוֹשְקָה ואחרים. אוצרי המוזיאון מתגאים באופן הנגיש והמאוורר בו מוצגות היצירות, המעניק למבקרים מעבר הדרגתי ומובנה מסגנון האר נובו המוקדם יותר, ליצירות אקספרסיוניסטיות ומאוחרות יותר.

מבנה המוזיאון הוא יצירה קונספטואלית בפני עצמה – קוביית בזלת אפורה ואטומה, הבולטת על רקע האדריכלות הניאו-קלאסית של רובע המוזיאונים. אוספי המוזיאון כוללים כ-9,000 יצירות, מפיקאסו ועד אמנות בת-זמננו, המוצגות במסגרת תערוכות מתחלפות. כדאי לברר את נושאי התערוכה הנוכחית מראש באתר האינטרנט, שכן רבות מהן חתרניות, רדיקליות וקונספטואליות מאוד (ובפרט לא מתאימות למטייילים עם ילדים).

בית העירייה המפואר של וינה נבנה בסגנון ניאו גותי בסוף המאה ה-19, כאבן חן עיקרית בכתרה של השדירה הייצוגית רינגשטראסֶה ומול הכיכר החצי-עגולה ראטהָאוּספּלאץ (Rathausplatz), הקרויה על שמו. בנייתו ברוב פאר והדר, בסגנון האופייני לבתי עירייה פלֶמיים כמו זה של בריסל, נועדה להדגיש את עוצמתם של בני העיר כמשקל נגד לאצולה ולכנסייה. כבדי וינה, שהיו מרוצים מאוד מתכנון הבניין, החליטו לקרוא לכיכר הירוקה שמצדו האחורי של המבנה על שם האדריכל, פרִידְרִיך שְמידט, וקבעו בה את פסלו. המבנה, שעלותו הגיעה למלוא התקציב השנתי של העיר בעת הקמתו, מרשים בראש ובראשונה בשל גודלו - יש בו 1,575 חדרים ויותר מאלפיי חלונות. שימו לב לדמותו של האביר הניצב בראש המגדל המרכזי: הוא מכונה איש בית העירייה |הנטה|(רָטהָאוּסמָן, Rathausmann)|סנטה|, ומסמל בעמידתו הגאה את כוחם של אזרחי העיר. אין צורך לרחף מעל הבניין כדי לראות את האביר המפורסם, כי העתק של הפסל ניצב בצדה השמאלי של הכיכר. ניתן לבקר באופן עצמאי בחצרות הפנימיות של המבנה העצום, אבל כדי לראות את החדרים המפוארים שבהם מתקיימות ישיבות העירייה יש להצטרף לסיור מודרך (בגרמנית, עם מדריך שמע באנגלית). בפארק שמול בית העירייה יש פסלים רבים של דמויות חשובות מתולדות העיר, בהן המלחין |הלינק: http://www.haolam.co.il/719|יוהן שטראוס האב|סלינק| והמדינאי |הלינק: http://www.haolam.co.il/718|קרל רנר|סלינק|. מסוף נובמבר ועד חג המולד מתקיים בכיכר שבפארק שוק חג המולד הראשי של וינה, ובו גם רחבת החלקה על הקרח, שנשארת פתוח עד סוף החורף ומהווה אבן שואבת למקומיים.