את הפארק חוצה שדרה רחבה, באורך שני ק”מ וחצי, המקשרת בין הארמון החדש (Neues Palais) לבין אובליסק המציין את הכניסה העתיקה לפארק מהעיר עצמה. הארמון החדש הוא גם נקודת המוצא למסלול ההליכה; צאו ממנו לאורך השדרה הראשית ולכו כ־500 מ’ עד שתראו שילוט שמאלה ל-Botanischer Garten. טפסו בשביל עד הגן הבוטאני, שבו צומחים כ־9000 מינים - משרכים ופרחים ועד סחלבים וצמחי מרפא מסין. פנו ימינה ולכן לאורך גדר הגן עד שתראו משמאלכם, בראש הגבעה, את האוֹראנזֶ'רי (Orangerie), ארמון־חממה בסגנון איטלקי החולש על גן מדורג יפהפה. טפסו במדרגות עד הכביש ופנו ימינה לאורכו; לאחר כ־300 מ’ פנו שוב ימינה, בשביל היורד אל הגן הסיציליאני (Sizilianischer Garten), אחד היפים ביותר בפארק, שתוכנן ב־1856 בסגנון הבארוק ומבוסס על צמחים ים תיכוניים (שמאוכסנים בחורף בחממה של האוֹראנזֶ'רי). המשיכו לאורך הגן (במקביל לכביש) עד שתראו מולכם את החדרים החדשים (Neue Kammern), מבנה צהוב שהחל את דרכו כחממה, והוסב ליחידת האירוח של ארמון סאנסוּסי. חזרו לשפת הכביש, פנו ימינה ולכו לאורך הארמון; משמאל תראו את טחנת הרוח העתיקה (Historische Mühle), מבנה־עץ בסגנון הולנדי המתנשא מעל הפארק. הטחנה הראשונה באתר הוקמה ב־1739 ובשמה נקשרה אגדה מקומית; בסוף המאה ה־18 היא הוחלפה בגרסה מפוארת יותר, שנהרסה במלחמת העולם השנייה ושוחזרה ב־1993. כיום יש בטחנה מוזיאון קטן וחנות מזכרות, ולידה ניצב מרכז המבקרים של הפארק (Besucherzentrum), שיש בו שירותים ובית קפה. כדי לשוב לשטח הפארק, פנו ימינה, עברו דרך השער המקושט והמשיכו לרחבה המוקפת אכסדרה בצורת חצי־עיגול. מימינכם תראו את צדו האחורי של ארמון סאנסוּסי (Schloss Sanssouci), שעל שמו נקרא הפארק, ואילו משמאל מתנשאת במרחק גבעה ירוקה; זהו הר ההריסות (Ruinenberg), שבפסגתו הציב פרידריך הגדול העתקים למבנים בסגנון יווני ורומי, בהם מה שנראה כמו שרידים הרוסים של מקדש קלאסי. כמו שליטים רבים בתקופתו ביקש פרידריך ליצור לעצמו גן שעשועים שיאפשר לו לטייל בעולם מבלי לצאת מפּוֹטסדאם, ולכן פזורים בפארק עוד כמה העתקים כאלה, בהם אוֹבֶּליסק מצרי וביתן סיני (להלן). עברו על פני הארמון ופנו ימינה. משמאלכם תראו פסל שיש ולרגליו קברו של פרידריך הגדול, אבן שטוחה (וצנועה להפליא) שלידה 11 אבנים נוספות המציינות היכן נטמנו כלבות הציד החביבות על המלך. הגרמנים נוהגים להניח על הקבר תפוחי אדמה כאות תודה לפרידריך, שהכניס את תפוח האדמה למטבח הגרמני. +---מקברו של פרידריך תוכלו לרדת קצת לכיוון הגן ואז לפנות שמאלה ולהגיע לגלריית התמונות (Bildergalerie), שנבנתה במקור כחממה. מתחת לגלריה משתרע הגן ההולנדי. חזרו באותה דרך.---+ פנו ימינה והמשיכו לאורך הארמון עד המדרגות שמול הכניסה הראשית, המעוטרת בכתובת Sans, souci. המדרגות יובילו אתכם במורד שבע טֶראסות אל המזרקה שבשדרה הראשית של הגן; מומלץ לא להביט לאחור במהלך הירידה ורק בסוף להסתובב ולהתרשם בבת אחת ממראה הארמון והגנים המדורגים. סביב המזרקה ערוכים פסלי־שיש של דמויות מיתולוגיות, ומשני צדיה נפרשים כרי פרחים. אם תעקפו את המזרקה משמאל תראו מרחוק (בקצה השדרה הראשית) העתק של אוֹבֶּליסק מצרי, שנוצר לבקשתו של פרידריך הגדול ומעוטר בחיקוי של כתב החרטומים המצרי. +---אם הרגליים עוד לא עייפות תוכלו להוסיף טיול קצר דרך הגן אל הבית הסיני (Chinesisches Haus), דוגמה נפלאה לסגנון האסיאתי שכיכב בארמונות אירופה במאה ה־18. הביתן, שצורתו שואבת השראה מאוהלי יוּרטָה מונגוליים, מוקף דמויות מוזהבות של נגנים ולהטוטנים; הוא שימש את בני משפחת המלוכה לשתיית תה, וכיום מוצג בו אוסף נאה של פורצלן מהמזרח הרחוק. כדי להגיע לאתר, פנו ימינה לפני הגשר שמאחורי המזרקה, לכו כחצי ק”מ בשביל מוצל ואז שובו באותה דרך.---+ אחרי המזרקה המשיכו ישר, חצו את הגשר שהיה הכניסה הראשית לארמון במאה ה־18 ופנו שמאלה, לתוך המארליגארטֶן (Marlygarten), גן של משטחי דשא ופרחים שהחליף ב־1848 את גן התבלינים של הארמון. בקצה הגן ניצבת כנסיית השלווה (Friedenskirche), שנבנתה באותה שנה בסגנון איטלקי. מאחורי הכנסייה צאו מהפארק דרך שער מוזהב מרשים ולכו עוד 300 מ’ עד הרחבה הגדולה שמול שער בּראנדֶנבּוּרג (Brandenburger Tor; לא להתבלבל עם השער בשם זה בברלין), השער הראשי של העיר העתיקה של פּוֹטסדאם.*סמסלול* |המסגרת|להיכנס או לא להיכנס? אחת השאלות העומדות בפני המבקרים בפארק סאנסוּסי היא אם כדאי להיכנס לארמונות הפזורים בפארק. ההמלצה שלנו (עבור מי שראו כבר ארמונות בחייהם ולא מתעניינים במיוחד בתקופה) היא לוותר על הביקור בתוך הארמונות, ולהסתפק בטיול בגנים המרהיבים, וזאת ממספר סיבות. ראשית, ברוב המכריע של החדרים לא מתעלה עיצוב הפנים לרמה של ארמונות מהשורה הראשונה, כמו אלה של ורסאי, עמק הלואר, בוואריה וסט פטרסבורג. שנית, ברוב הארמונות אין ריהוט או שהריהוט אינו מקורי - מכיוון שוילהלם השני, הקיסר האחרון של גרמניה, לקח אתו את רוב הרהיטים כשפרש מכיסאו. ושלישית, דמי הכניסה לארמונות גבוהים יחסית, וזאת על מנת לממן גם את הגינון בפארק (שהכניסה אליו ללא תשלום, לפחות בינתיים). דמי הכניסה בכל הארמונות כוללים מדריך=שמע (או סיור מודרך), אבל אישור לצילום יש לקנות בנפרד (€3, תקף לכל הארמונות). אם אתם מתכוונים לבקר ביותר מארמון אחד באותו יום, קנו כרטיס סאנסוסי פלוס (Ticket sanssouci+; *כסף* €49/19/14 לזכאים להנחות/למבוגר/למשפחה), המקנה כניסה לכל הארמונות בפארק.

שלוֹס סאנסוּסי (Schloss Sanssouci), הארמון הראשון שהקים פרידריך הגדול בפּוֹטסדאם, משקיף על הפארק מראש גבעה מדורגת, כך שמרחוק הוא נראה גדול מכפי שהוא באמת. הארמון, מבנה חד־קומתי צנוע יחסית בגוון צהבהב, הושלם ב־1747, ונועד לשמש את המלך כבית־קיץ וכמקום מפלט מהמולת העיר, וכן מאשתו אֶליזָבֶּטָה כריסטינה. את קירותיו החיצוניים של הארמון מעטרים פסלים בסגנון הרוקוקו, שהיה פופולרי בפרוסיה באותה תקופה, וגם חלל הפנים מעוצב באותו סגנון. אחרי מותו של פרידריך הגדול סבל הארמון מהזנחה, אבל בשנת 1840 שופץ והורחב בידי מלך פרוסיה פרידריך וילהלם הרביעי, ומאז שימש את המלכים והקיסרים עד תום מלחמת העולם הראשונה. כדי להיכנס לארמון יש לקנות כרטיס מתוזמן לשעה מסוימת; אלה אוזלים במהירות בימים שבת וא’ ובחודשי הקיץ, ולכן חשוב להגיע מוקדם לקופת הכרטיסים, או להזמין מראש באתר האינטרנט. חלל הפנים של הארמון אינו מרהיב כמו בארמונות מהשורה הראשונה (ורסאי, סנט פטרבורג וכדומה), אבל יש בו הרבה ציורים מרשימים (למשל של הצייר הצרפתי אנטואן ואטוֹ) ושעונים עתיקים מאוספיו של המלך. החדרים המעניינים ביותר הם אולם השיש (Marmorsaal) האליפטי, בדוגמת הפנתיאון ברומא; הספרייה (Bibliothek), בגוני חום וזהב, שם אהב פרידריך לבלות עם 2000 הספרים שלו; וחדר האורחים האחרון, המעוטר בציורים מפורטים של תוכיים, חסידות, פירות ופרחים. חדר זה שימש בין השאר את המלומד הצרפתי ווֹלטֵייר, שנמנה עם אורחיו הקבועים של המלך. בנוסף פתוחים למבקרים שני חלקים של הארמון שנוספו במאה ה־19: אגף הנשים (Damenflügel) ממערב, ששימש את המלכה אֶליזָבֶּטָה ואת בנות לווייתה, ומטבח הארמון (Schlossküche), שם תוכלו לראות כיצד הכינו המשרתים את ארוחותיו של המלך. |המסגרת|אגדת הטוחן והמלך שלא ישן מספרים שמיד אחרי תום הבנייה של ארמון סאנסוּסי התקשה פרידריך הגדול לישון בלילות בשל הרעש שעלה מטחנת הרוח. המלך הציע לקנות את הטחנה, וכשהבעלים סירב, הכריז בזעם, שכמלך פרוסיה הוא יכול פשוט להחרים את הטחנה בלי לשלם גרוש תמורתה. הטוחן האמיץ לא התבלבל, והזכיר לפרידריך שהוא-עצמו קבע בתחילת כהונתו שגם המלך כפוף לחוק, ולכן יש לפתור את המחלוקת בבית המשפט. פרידריך הבין שהטוחן צודק ובמקום להתעמר בו שינה את תוכנית החדרים בארמון – והותיר את הטחנה על עמדה. הסיפור, שהופיע לראשונה בספר על חייו של פרידריך הגדול בשנת 1787, רחוק כנראה מהאמת ההיסטורית, ומבוסס על סכסוך בנוגע לזכויות שימוש במים, שבו היו מעורבים הטוחן ובעל הבית שלו (אבל לא המלך). הגרסה שהתפרסמה בספר נועדה כנראה לפאר את מחויבותו של פרידריך הגדול לשלטון הוגן ונאור, שבו כל האזרחים שווים בפני החוק - גישה שאותה באמת הדגיש בימי שלטונו.

נוֹיֶיס פּאלֶה (Neues Palais), שהושלם ב־1769, לא נועד לשרוד מאות שנים: הוא נבנה רק בכדי להרשים את מנהיגי אירופה בעוצמתה של פרוסיה אחרי מלחמת שבע השנים, ולכן מאחורי החזות המפוארת חבויה תשתית מתפוררת ובעייתית. התוצאה היא ארמון שעד היום נראה טוב מבחוץ - אבל קשה מאוד לתחזוקה, ולכן חלקים ממנו נסגרים לעתים קרובות לשיפוצים. הארמון נראה כעשוי לבֵנים אדומות, אבל זו אינה אלא הטעיה: הלבֵנים אזלו לאחר שהושלם האגף הדרומי, וכדי לשמור על אחידות הורה פרידריך הגדול לצייר דוגמה של לבֵנים על הטיח בשאר חלקי הארמון. סביב הארמון ערוכים כ־400 פסלים, ומעליו מתנשאת כיפת נחושת גדולה, מוכתרת בשלוש גראציות מוזהבות האוחזות בכתר פרוסיה. חלל הפנים מעוצב בסגנון רוקוקו פזרני, אף כי אין בו כמעט רהיטים מקוריים. אולם המערה (Grottensaal), שקירותיו מכוסים מאות קונכיות, אבנים, שברי שיש ואבני־חן חצי־יקרות, ממחיש את חשיבותן של צורות מן הטבע בסגנון הרוקוקו, ואילו באולם השיש (Marmorsaal) משובצת הרצפה שיש קארָרָה יוקרתי בדוגמאות מורכבות, והתקרה מכוסה בציור מיתולוגי ענקי, הגדול ביותר מסוגו מצפון לאלפים. החדרים המרשימים־פחות בקומה השנייה עוצבו במאה ה־19, ובאחד מהם אף הותקנה אמבטיה עם מים זורמים. ניתן גם לבקר בדירתו הפרטית של פרידריך הגדול, שם נהג לנגן לאורחיו בחדר הקונצרטים (Konzertzimmer), וכן בתיאטרון הארמון (Schlosstheater). בחורף (נובמבר-מרץ) מתקיים הביקור בארמון במסגרת סיור מודרך בלבד (בגרמנית; ניתן לקחת מדריך־שמע באנגלית). מול הארמון ניצבים שני מבנים גדולים, דומים בסגנונם לארמון, המקושרים זה לזה באכסדרת עמודים. קשה להאמין, אבל מבנים אלה שימשו מטבח ומגורי משרתים (Kommunes), וחזיתם המפוארת נועדה רק לספק נוף נאה לאורחים הצופים מחלונות הארמון. כיום שוכנים כאן משרדי ההנהלה של אוניברסיטת פּוֹטסדאם. בשל מגיפת הקורונה ניתן לבקר בארמון רק במסגרת סיור מודרך, שאינו עובר בתיאטרון הארמון.

כיכר השוק של פּוֹטסדאם היתה מרכז העיר מהמאה ה־17 ועד מלחמת העולם השנייה, אז נהרסו רוב המבנים בה בהפצצות בעלות הברית. הקומוניסטים העדיפו לפנות את האזור מההריסות ולא לשחזרו, ורק בשנים האחרונות הוא נבנה מחדש כאתר תיירות המדמה את העיר העתיקה. המבנה החשוב ביותר הוא הארמון העירוני (Stadtschloss), שהחל את דרכו ב־1662 כארמון־ציד על חורבותיו של מבצר סלאבי קדום. בניצוחו של פרידריך הגדול שופץ הארמון והורחב בסגנון הרוקוקו, אולם המבנה רב־הרושם נהרס לחלוטין בהפצצות בעלות הברית, ובמשך שנים רבות נותרה במקומו רק רחבת אספלט ריקה. בשנת 2006 הוחלט לשחזר את הארמון ולשכן בו את הפרלמנט של מדינת בּראנדֶנבּוּרג (Brandenburger Landtag). בחזיתו של המבנה המשוחזר, שהושלם ב־2014, שולבו עמודים וכותרות מהריסות הארמון וכן השער הראשי, המעוטר בפסל מוזהב של אלת הגורל פוֹרטוּנָה, ששוחזר כבר בשנות ה־90 במימונו של מיליונר מקומי. מומלץ להיכנס לחצר הפנימית המטופחת, שיש בה מספר ספסלים נוחים. מעברה האחר של הכיכר מתנשאת כיפת הנחושת הירוקה של כנסיית ניקולאי (Nikolaikirche), שתוכננה בידי קרל פרידריך שינקֶל בסגנון הניאו־קלאסי, כמחווה לפנתיאון ברומא. עמוד־השיש שבין הארמון לכנסייה היה בעבר מעוטר בתבליטי השליטים משושלת הוֹהֶנצוֹלֶרן, אבל אלה הוחלפו בידי הקומוניסטים בפניהם של אדריכלים שתרמו לבניין העיר. הבית הלבן שמעליו מתנוסס פסל מוזהב של אטלס אוחז בכדור הארץ הוא בית העירייה הישן (Altes Rathaus), שהושלם ב־1755 בסגנון איטלקי, ומשמש כיום את מוזיאון העיר פּוֹטסדאם (Potsdam Museum). לצד הכיכר, לאורך הנהר האפֶל (Havel), נפתח ב-2017 מתחם של בנייני מגורים, מסעדות וחנויות, הכולל בין השאר מבנים משוחזרים מהמאות ה־18 וה־19. גולת הכותרת של הפרויקט היא מוזיאון בּארבֶּריני (Museum Barberini), בבית אחוזה בארוקי שנבנה בידי פרידריך הגדול כמחווה לפּאלאצוֹ בּארבֶּריני ברומא ושוחזר במדויק במקומו המקורי.במבנה המרשים נפתח מוזיאון המבוסס על אוסף פרטי של אמנות ממזרח גרמניה הקומוניסטית ומארח תערוכות מתחלפות מרתקות של יצירות מהתקופה האימפרסיוניסטית ועד ימינו.

‘המלך החייל’ פרידריך וילהלם הראשון, שהיה מעריץ נלהב של התרבות ההולנדית, יזם בשנת 1733 את הקמתו של רובע חדש בפּוֹטסדאם – הוֹלֶנדישֶס פירטֶל (Holländisches Viertel). בתכנונו של האדריכל המלכותי יאן בּוּמאן נבנו ברובע 134 בתי־לבֵנים אדמדמים עם גמלונים מעוגלים וחלונות מרובעים, מוקפים מסגרת־עץ לבנה. המלך קיווה שהרובע יאוכלס בבעלי מלאכה הולנדיים, אבל אלה לא ששו לעבור לפּוֹטסדאם, ויותר ממחצית מהבתים נמכרו למהגרים מצרפת או שימשו למגורי חיילים וקצינים. לאחר נפילת החומה הפך הרובע למתחם תיירותי של חנויות מזכרות, בתי קפה ומסעדות. בבית יאן בּוּמאן (Jan-Bouman-Haus) יש מוזיאון קטן ובו דגמים אדריכליים ודוגמאות של רהיטים וחפצים אופייניים.

המבנה העתיק ביותר ששרד בפּוֹטסדאם אינו ארמון או כנסייה אלא מארשטאל (Marstall), ביתן בארוקי שנבנה ב־1685 כחממה לצמחים אקזוטיים, אולם הוסב במהרה לאורווה המלכותית (כפי שמעידים פסלי הסוסים). בעוד מבנים אחרים באזור נהרסו לחלוטין בהפצצות, שרדו האורוות כמעט ללא פגע, וב־1981 נפתח בהן מוזיאון לקולנוע (Filmmuseum). המוזיאון, שאינו ידידותי במיוחד לתיירים, מגולל את סיפורם של אולפני בּאבֶּלסבֶּרג (ליד פּוֹטסדאם), שנמנו בשנות ה־20 וה־30 עם אולפני הקולנוע המובילים בעולם.

פרידריך הגדול היה אספן נלהב של אמנות הרנסאנס והבארוק, בדגש על יוצרים איטלקיים ופלֶמיים. הגלריה (Bildergalerie) שהקים לאוספיו הושלמה ב־1766 ליד ארמון סאנסוּסי, במקום שבו שכנה חממה לפירות טרופיים, ונחשבת המבנה הראשון בגרמניה שתוכנן מיסודו כמוזיאון. פריטים רבים מהאוסף נבזזו בידי הרוסים לאחר מלחמת העולם השנייה, ואחרים מוצגים כיום בגלריית הציורים בברלין – אבל באולמות המעוטרים תבליטים מוזהבים נותרו עדיין כמה יצירות מרשימות, בהן תומא הספקן מאת קָרָוואג'וֹ, חג השבועות מאת ואן דָייק והירונימוס הקדוש מאת רוּבֶּנס. בחזיתה של הגלריה מוצבים פסלי שיש המייצגים את המדעים ואת האמנויות, ומעל החלונות יש פסלי ראש־חזה של אמנים ידועי־שם.