שמורת הטבע המקסימה יער השפּרֶה (Spreewald) משתרעת כמאה ק”מ מדרום לברלין, באזור שבו מתפתל הנהר שפּרֶה בתוך יער עבות, וזורמים אליו מאות נחלים ופלגים צרים, אותם קישרו המקומיים בתעלות. התושבים, המתגוררים בבתי־עץ ציוריים על איים קטנים, מתניידים בסירות שטוחות, המשמשות לכל מטרה - מחלוקת הדואר עד פינוי אשפה. עם נפילת החומה הפך האזור לאתר תיירות פופולרי. תוכלו לשכור סירה ולשוט בתעלות בכוחות עצמכם, או להצטרף לטיול מודרך (בגרמנית בלבד) ב|הנטה|קאן|סנטה| (Kahn) - גונדולה שטוחת־קרקעית לכ־20 נוסעים. טיולי השיט והשכרת הסירות מרוכזים בשתי עיירות: ליבֶּן (Lübben), שיש בה טירה נאה מהמאה ה־17 וכיכר שוק הומה, וליבֶּנָאוּ (Lübbenau), שם יש גם מוזיאון המוקדש למלפפונים החמוצים האופייניים לאזור.

דרֶזדֶן (Dresden) בירת סקסוניה נמנית עם הערים היפות ביותר באירופה, וטיול־יום אליה (או אפילו גיחה של יומיים) הוא בגדר חוויה שלא תישכח. העיר העתיקה, שזכתה לכינוי ‘פנינת הבארוק’, נבנתה ברובה בראשית המאה ה־18, ועברה בשנים האחרונות שיפוץ מקיף, כדי לשקם את הנזק מסופת האש שהתחוללה בעיר בעקבות אחת ההפצצות המפורסמות ביותר אבמלחמת העולם השנייה. המבנה העתיק ביותר בדרֶזדֶן הוא ארמון המגורים (Residenzschloss) שנבנה כמצודה רומאנסקית בשנת 1200 אולם עבר שיפוץ מקיף בסגנון הבארוק. בתוך הארמון אל תחמיצו את מוזיאון הכספת הירוקה (Grünes Gewölbe) - אוסף מופלא, שאין שני לו באירופה - של חפצי אמנות, מיניאטורות, כלים ופסלונים יקרים מפז. בארמון יש עוד מספר מוזיאונים, ומגדלו הראשי משקיף לנוף נפלא של העיר העתיקה והנהר אֶלבֶּה. פנינה נוספת היא הצווינגֶר (Zwinger), ארמון שנועד לאורחים חשובים ונמנה עם המבנים הבארוקיים היפים ביותר באירופה; שימו לב במיוחד לבריכת הנימפות (Nymphenbad), המעוטרת בפסלים בסגנון קלאסי. גם בארמון זה יש מספר מוזיאונים, בהם גלריית האמנים הגדולים (Gemäldegalerie Alte Meister) - אוסף כביר של אמנות מהמאות ה־14-18, כולל יצירות חשובות מאת רוּבֶּנס, רָפאל, וֶרמיר ורמברנדט. סמוך לצווינגֶר שוכן בית האופרה של זֶמפֶּר (Semperoper), הנמנה עם המובילים באירופה, ונקרא על שם משפחת האדריכלים שהקימה אותו, ומולו מתנשאת כנסיית החצר (Hofkirche) הקתולית. מהכנסייה נמתח רחוב צר לאורך תהלוכת הנסיכים (Fürstenzug) - רצועת־פסיפס אדירת־ממדים, עשויה אריחי פורצלן יקרים של נסיכים ומלכים הרוכבים בסך לפי הסדר הכרונולוגי של שנות שלטונם. מצעד הכבוד מוביל אל כנסיית גבירתנו (Frauenkirche), אחת הכנסיות הפרוטסטנטיות היפות ביותר באירופה, שנבנתה מחדש לפי התוכניות המקוריות. בסמוך ניצבת האקדמיה לאמנויות, שבאחד המבנים שלה שוכנת גלריית האמנים החדשים (Gemäldegalerie Neue Meister) - מוזיאון מרשים המוקדש לאמנות המאה ה־19 וה־20 וכולל אוסף נפלא מיצירותיו של האמן יליד העיר אוטו דיקס. ניתן לנסוע לדרזדן מברלין ברכב שכור, באוטובוס או ברכבת, אבל הדרך הטובה ביותר היא להצטרף לטיול־יום מאורגן (אפשר גם עם הדרכה בעברית; עמ׳ 354).

עיר התרבות והאמנות לָייפְּציג (Leipzig), שבה התגוררו בין השאר המלחינים באך, שומאן ומנדלסון, היא יעד מרתק לטיול־יום מברלין. על עקבותיו של באך תוכלו להתחקות בכנסיית תומאס הקדוש (Thomaskirche), שם כיהן כמנצח ואף נטמן לאחר מותו, או במוזיאון באך (Bach Museum) שמול הכנסייה. גם מנדלסון ושומאן מונצחים במוזיאונים קטנים, בבתים שבהם התגוררו, אבל אלה מעניינים פחות. אוהבי הספרות יתרגשו מהמרתף של אָאוּרבּאך (Auerbach’s Keller), פונדק מסורתי שבו התרחשה סצינה עיקרית בעלילת |הנטה|פאוסט|סנטה| של גתה. את מורשתה של לייפציג כעיר מסחר מנציחים בית העירייה הישן (Altes Rathaus), מבנה־אכסדרות שמקורו במאה ה־16, ובניין הבורסה הישן (Alte Handelsbörse), המתהדר בחזית צבעונית בסגנון הבארוק. בראשית המאה הקודמת הצטרפו אליהם גם מרכזי הקניות הנפלאים החצר של שפֶּק (Specks Hof) ופּאסאז’ מֶדלֶר (Mädlerpassage); הראשון מקושט בפסיפסים צבעוניים והשני – בעיטורים בסגנון אר נובו. מרשימים לא פחות בית העירייה החדש (Neues Rathaus), מבנה היסטוריציסטי שנראה כמו טירה, והפאולינוּם (Paulinum) הסופר־מודרני, שהוקם ב־2007 עבור האודיטוריום והכנסייה של האוניברסיטה העירונית. שני אתרים נוספים מנציחים אירועים היסטוריים חשובים שהתרחשו בלייפציג: בכנסיית ניקולאי הקדוש (Nikolaikirche) הניאו־קלאסית נולדה תנועת המחאה שהובילה להתמוטטותה של מזרח גרמניה הקומוניסטית, ולכבוד כך שובצו אורות צבעוניים ברחבת הכיכר הסמוכה; ואילו מחוץ לעיר ניצבת בגאון האנדרטה לקרב העמים (Völkerschlachtdenkmal; תמונה בעמ׳ 195), מבנה מונומנטלי שהושלם במלאת מאה שנה לקרב המכריע שבו נוצח נפוליאון בשנת 1813.

המראה מוזר להפליא: בלב שדות שלווים ניצב האנגר עצום, שנראה כאילו הגיע מסרט מדע בדיוני. המבנה אדיר־הממדים, הגדול ביותר בנפחו באירופה, הוקם בשנות ה־90 כמפעל להרכבת ספינות אוויר (צפלינים), אבל החברה האחראית פשטה את הרגל והחלל העצום הוסב לאתר נופש. הרעיון היה ליצור במרחק נסיעה קצר מברלין אתר נופש טרופי (Tropical Islands), שבו נשמרת באורח מלאכותי טמפרטורה של 26 מעלות ולחות של 64% בכל יום מימות השנה. המתחם מחולק לשני אזורים: העולם הטרופי (Tropische Welt) כולל בריכה ענקית עם מפלים וצמחייה טרופית מסביב; פארק מים ובו מגדל בגובה 27 מ’ וארבע מגלשות; יער טרופי שמרגיש אמיתי; ושחזורים של מבנים מסורתיים מהחוג הטרופי, מתאילנד עד בורנאו. ברחבי המתחם מתקיימים מופעי ראווה של מוזיקה ומחול, הכלולים במחיר הכניסה. לצדו נוסף ב-2017 אמזוניה (Amazonia), מתחם פתוח של בריכות ושעשועי מים תחת כיפת השמיים. באזור הספא (Sauna-Landschaft) המושקע יש חמש סאונות יבשות, שתי סאונות רטובות וג’קוזי, ומציעים מגוון טיפולים ועיסויים. בנוסף יש במתחם גם מלון־נופש ומספר מסעדות.

מחנה הריכוז זאקסֶנהָאוּזֶן (Sachsenhausen) הוקם בידי הנאצים בשנת 1936 במטרה לרכז בו אסירים פוליטיים ואחרים, שהוחזקו עד אז במחנות זמניים מסביב לברלין. בשל מיקומו, הסמוך לבירה, הוא נועד להיות הדגם שעל פיו ייבנו מחנות הריכוז האחרים, ובקרבתו מוקמו המפקדה הראשית של מחנות הריכוז ומתחמי האימונים של אנשי האֶס.אֶס. עד 1938 הוחזקו במחנה בעיקר אסירים פוליטיים, הומוסקסואלים, סרבני גיוס וסרבני עבודה, ואליהם הצטרפו באותה שנה גם אלפי יהודים שנאסרו במהלך ליל הבדולח; אולם החל מ־1939, ולכל אורך מלחמת העולם השנייה, הועברו למחנה אלפי שבויי מלחמה מכל רחבי אירופה, וב־1942 נשלחו האסירים היהודים שנותרו באתר לאושוויץ. האסירים במחנה, ששימשו עובדי כפייה במפעלי חימוש ונשק, חיו בתנאים קשים מנשוא, אשר הובילו למותם של לפחות 30,000 מתוכם ברעב, במחלות ובירי. בנוסף נרצחו במחנה עשרות אלפי שבויי מלחמה רוסיים, ויש המעריכים שמספר הקורבנות גבוה בהרבה. באגף הכלא, שהופרד משאר המחנה, הוחזקו מתנגדי משטר ואסירים רבי־ערך, בהם גיאורג אֶלזֶר (נגר פשוט שהתנקש בהיטלר ב־1939) וראש ממשלת צרפת פול רֵיינוֹ. לאחר המלחמה היה זאקסֶנהָאוּזֶן מחנה מעצר סובייטי, אולם לאחר חמש שנים נסגר, וב־1961 הוסב לאתר זיכרון, שנוהל בידי מזרח גרמניה הקומוניסטית. האתר הנוכחי, שתוכנן מחדש לאחר איחוד גרמניה ונפתח ב־1993, מורכב מ־13 תערוכות המוצגות במבנים אותנטיים ומשוחזרים (בהם הכלא, המרפאה והמטבח) ועוסקות במגוון היבטים של ניהול המחנה, החיים בו ומעשי הזוועה שהתבצעו בין כתליו. מזעזעת במיוחד התצוגה בתחנה Z - אגף להוצאות להורג, שנוסף למחנה בשנת 1942 והיו בו תאי גזים וקרמטוריום. סיורים מודרכים באתר ובתצוגות (באנגלית) מציעים בעמותת Friends of Sachsenhausen ובחברת Insider Tour. הסיורים יוצאים מנקודות מפגש במרכז ברלין ומשתמשים בתחבורה ציבורית להגעה למחנה עצמו.

העיירה גֶרליץ (Görlitz) שעל גבול פולין היא פנינה חבויה: מכיוון שלא היתה במסלול ההתקדמות של הצבא האדום במלחמת העולם השנייה, השתמר המרכז העתיק שלה כמעט בשלמותו, ונותרו בו עשרות בתים מסורתיים (בהם בתים עם שלד קורות־עץ ומבנים עם חלונות קטנים בגג) לצד כנסיות, מבני ציבור ומגדלים במגוון סגנונות, מאגותי עד אר נובו. את כל העושר הזה תראו בטיול רגלי במרכז העתיק, שבזכות רמת השימור הגבוהה בו, שימש אתר צילומים למספר סרטים תקופתיים, בהם |הנטה|ממזרים חסרי כבוד|סנטה| ו|הנטה|מלון גרנד בודפשט|סנטה|. עם המבנים היפים ביותר בעיירה נמנים בית העירייה (Rathaus) שמקורו במאה ה־14, כנסיית פטרוס ופאולוס (Pfarrkirche St. Peter und Paul) המכוסה עיטורים מרהיבים בסגנון הבארוק והמבנה הרנסאנסי שֶנהוֹף (Schönhof; מילולית ‘החצר היפה’), שם התאכסנו אורחים נכבדים. לאחר הסיור הרגלי במרכז כדאי לצפות עליו ממרומי המגדל השמן (Dicker Turm).