מסלול ההליכה המעגלי המכונה גם Eco trail, עובר דרך היערות המחטניים של שמורת הטבע רילה ונמתח לאורכו של נהר יסקאר (Iskar) הנאה. שביל ההליכה הנפרס על פני כ-7 ק״מ מוצל ברובו, כולל מבחר נקודות עצירה עם שולחנות וספסלי עץ ומספק כשלוש-ארבע שעות טיול קסומות בין עצי האשוח ירוקי העד, סלעים מכוסים טחב וצמחי השרך המבצבצים ביניהם. שמונת גשרי העץ חוצים את הנהר בעל זרם הדקיק (למעט ראשית האביב, אז שלגי ההרים הנמסים ממלאים את המסלול בזרם מים חזק ומרשים), ולאחר חציית הגשר האחרון תוכלו לעלות במשך כרבע שעה לתצפית פנורמית הצופה אל האזור כולו, או לחלופין לחזור ישירות אל נקודת המוצא של המסלול. שביל ההליכה מסומן היטב בכחול, ומתאים למטיילים בכל הגילים.

מסלול שבעת אגמי רִילָה מוכתר על-ידי רבים כמסלול היפה בבולגריה, ויש שיאמרו גם מהיפים במזרח אירופה. ולא בכדי: זהו מסלול שעובר דרך סדרה של שבעה אגמי קרחונים קטנים בלב הנוף המרהיב של הרי רִילָה. אגמי הטורקיז ממוקמים בגבהים שונים הנעים בין 2100-2500 מטרים, אך המשותף לכולם הוא הקור חודר העצמות של המים (כן, גם בימי הקיץ החמים). האגם הראשון נקרא האגם התחתון (Polnoto Ezero), השני נקרא אגם הדג (Ribnoto Ezero) והוא הרדוד מבין השבעה, השלישי מכונה אגם התלתן (Trilistnika Ezero) בשל צורתו, הרביעי אגם התאומים (Blitnaka Ezero) המזכיר בצורתו שעון חול, ואילו בשנים יבשות מתפצל לשני אגמים נפרדים, החמישי הוא אגם הכליה (Babreka Ezero) שכשמו כן הוא מזכיר צורת כליה, השישי נקרא אגם העין (Okoto Ezero) והוא העמוק מבין האגמים ומגיע לעומק של 37.5 מ', ואילו האחרון הוא אגם הדמעות (Salzata Ezero) הנקרא כך על־שום צבעו הצלול. מעל לאגם השביעי יש רכס הר המאפשר מבט פנורמי מרהיב על כל שבעת האגמים. מסלול ההליכה מנקודת ההתחלה אורך כשלוש שעות עד הפסגה (ומשם כשעתיים וחצי בחזרה למטה). את מסלול שבעת האגמים מומלץ לעשות בין החודשים יוני-ספטמבר (שימו לב כי בחודשים יולי ואוגוסט משתרכים תורים ארוכים של מטיילים, בעיקר בסופי השבוע וב־19 באוגוסט, יום השנה החדשה של הכת המיסטית הדנוביסטית הנחוג באזור שבעת האגמים). בחודש מאי האגמים עדיין עלולים להיות קפואים, ואילו בחודש אוקטובר מזג האוויר ההפכפך עלול להציב בפני המטיילים תנאי טיול לא נוחים. בחודשי החורף מומלץ להימנע מטיול באזור, שכן הפסגות מתכסות שכבת שלג עבה. כיצד תוכלו להימנע מתורי הענק בכניסה למסלול? עצרו ללינת לילה בספרבה בניה הסמוכה, והגיעו אל רכבל הכיסאות שבפִּיוֹנֶרְסקָה (Pionerska) לפני שעת הפתיחה. בימים ג'-א' נפתח הרכבל בשעה 09:00, ואילו ביום ב' בשעה 12:00 (לא מומלץ להגיע למסלול ביום ב' במקרה שתרצו להגיע לאחר סיום המסלול ליעד מרוחק). העליה ברכבל אל נקודת הפתיחה של מסלול ההליכה אורכת כעשרים דקות, במהלכן תוכלו ליהנות מהנוף הנפלא של יערות רִילָה. בנוסף, הקפידו להביא עמכם מי שתייה, אוכל ולבוש המתאים להליכה ממושכת בשטח.

יישוב מקסים השוכן למרגלות הרי רילה וממוקם כשבעים ק"מ דרומית לסופיה. סָפַּרֶבַה בָּנִיָה מפורסם בזכות המעיינות החמים שבו ומשום שבתחומיו נמצא הגייזר היחיד בחצי־האי הבלקני. אתר המרחצאות ממוקם במרכז הספא Aquaclub Kotvata וכולל בריכות פנימיות וחיצוניות, אמבטיות אישיות וזוגיות המחוממות לשלושים ושמונה מעלות צלזיוס, ג'קוזי ומכון ספא. מי המעיינות כאן הם צלולים, עשירים במימן גופריתי ומותאמים לטיפולים משלימים למחלות כרוניות מגוונות. באתר יש שלוש בריכות לילדים בגילים השונים, כמו גם מתקני שעשועים. בשל סגולות המרפא המיוחסות למי המעיינות באזור, היה המקום מיושב עוד מימי קדם. בתקופת הברונזה המאוחרת, בימי הממלכה התראקית, הוקם כאן ישוב בשם גֶרְמָנֶיאָה (Germaneya). היישוב נקרא על־שמו של אל החום במיתולוגיה התראקית. לאחר כיבוש האזור על־ידי האימפריה הרומית, הוקם ביישוב סנטוריום עבור אזרחי וחיילי האימפריה. המקום לא איבד מחשיבותו גם בימי הכיבוש הביזנטי, בימי האימפריה הבולגרית הראשונה ובימי האימפריה הבולגרית השנייה. בימי־הביניים הפך למרכז סחר חשוב בחצי־האי הבלקני. השם סָפַּרֶבַה בָּנִיָה הוזכר לראשונה במסמך תורכי משנת 1570. לאחר המלחמה העות'מאנית-רוסית התגלגל היישוב לידי האימפריה הרוסית, ולאחר מכן הפך לחלק מממלכת בולגריה. בנוסף לבילוי מרגיע במי המעיינות, כדאי להגיע ולצפות בגייזר המקומי. הטמפרטורה של המים היא מהחמות ביותר בעולם ומגיעה ל־103 מעלות צלזיוס. תדירות ההתפרצויות של הגייזר היא אחת ל־5-6 שניות, גובהו מגיע למקסימום של 18 מטרים, ועומקו 75 מטרים מתחת לפני הקרקע. הגייזר התגלה בשנת 1957 בעקבות עבודות קידוח במקום. למרות שמדובר בתופעת טבע נדירה, מראהו של הגייזר ותפאורת הרקע המוזנחת שסביבו, עלולים לאכזב. עם זאת, בערבי הקיץ הוא מואר באורות צבעוניים, מה שמעניק לו מראה יפה (*מיקום* Ulitsa Germaneya 35).

הפארק הלאומי משתרע על רוב שטחם של הרי פירין שבדרום-מערב בולגריה. זהו רכס ההרים השני בגובהו במדינה אחרי רכס הרי רילה שמצפון. |או| גובה ההרים נע בין 950 מ׳ ועד ל-2,915 מ׳, פסגת ויחרן, פסגת ההר השנייה בגובהה בבולגריה (אחרי הר מוסלה שברילה). בין פסגות ההרים משתרעים עמקים יפים ובהם 176 אגמי קרחונים תכולים שכמו לקוחים מגלויות ציוריות. אזורים אלו מאופיינים בריבוי גשמים בעונות הסתיו והחורף, לכן לא תמצאו כאן צמחייה סבוכה, אך במורדות הנמוכים מבחר עשיר של עצים ירוקי-עד שצובעים את קווי המתאר של הפארק בירוק עז. בגזרת הפרחים, שווה לציין את פרח האֶדֶלְוַיְס האלפיני (Leontopodium alpinum ) הייחודי לאזור, שהפך לסמל הפארק הלאומי. ואילו בגזרת העצים, אי-אפשר שלא לציין את העץ העתיק ביותר בפארק - עץ האורן הבוסני בן ה-1,300 שנים ונישא לגובה 24 מ׳, שזכה לשם ׳באיקושבה מורה׳ (Baykusheva mura), על-שמו של שומר היערות שגילה אותו בשנת 1897. הפארק הלאומי הוכרז כאתר מורשת לאומי בשנת 1983 והפך אבן שואבת לחובבי טבע בחודשי הקיץ, וחובבי סקי בחודשי החורף המושלגים. למרגלות המדרונות הצפון-מזרחיים שוכנת עיירת הנופש בנסקו המהווה נקודת מוצא נהדרת לטיולים באזור. המסלולים הפופולריים בפארק מתחלקים לשתי נקודות מוצא: הראשונה מתחילה בבקתת ויחרן ירוקת הגג, ואילו ראשיתה של השנייה בבקתת בזבוג הממוקמת בצידו במזרחי של הפארק. אל שתי הבקתות תוכלו להגיע הן באמצעות רכב והן באמצעות רכבלי כיסאות שהנופים הנשקפים מהם יהפכו את ראשית מסלולי ההליכה לקסומים במיוחד. מבקתת ויחרן תוכלו לבחור באחד מארבעה מסלולי הליכה מומלצים באזור הצפוני של הפארק: מסלול שלושת האגמים המסומן באדום-ירוק וכולל את אגם אוקוטו (Okoto ezero), אגם ריבנו (Ribno ezero) ואגם דלגוטו בנדריטסה (Dalgoto Banderitsa ezero). המסלול אורך כשעתיים וחצי בדרגת קושי בינונית. חובבי הליכה יוכלו להשלים את מסלול חמשת האגמים, ולהוסיף את אגם ז׳בשקו (Zhabeshko ezero ) ואגם מוראטובו (Muratovo ezero), אשר יוסיפו כשעתיים נוספות של הליכה וגם עלייה קלה ברמת הקושי. אפשרות נוספת היא לטפס אל פסגת ויחרן, שהיא כאמור הגבוהה ביותר בפארק הלאומי והשניה בגובהה במדינה. המסלול המומלץ ביותר הוא המסלול הדרומי המסומן באדום, זהו מסלול המתאים למטיבי לכת בלבד, ויש להקדיש לו 6-7 שעות.

אתר הסקי השני בגודלו בבולגריה. שוכן כ־72 ק"מ מדרום לסופיה, בהרי רִילָה ולמרגלות ההר הגבוה בבלקן, הר מוּסָלַה (2,925 מ'). במרכז האתר מקובצים בתי־מלון ושורות של בקתות עץ מסורתיות, לצד מסעדות, בתי קפה, ברים, מועדונים, חנויות סקי וחנויות מזכרות. מאמצע חודש דצמבר ועד אפריל מתמלא האתר באלפי מבקרים המגיעים לחופשת סקי חורפית, ואילו בחודשי הקיץ מגיעים הנה מטיילים המשתמשים בעיירה כנקודת יציאה למסלולי הליכה באזור הרי רילה. ראשיתה של בּוֹרוֹבֶץ בארמון בִּיסְטרִיצַה שנבנה כבית־הציד של צאר בולגריה, פֶרדינָנְד הראשון ובנו בּוֹרִיס השלישי, בשנים 1898-1914. הארמון נבנה בסגנון התחייה הלאומית הבולגרית וכולל תקרות־עץ ועמודי־עץ המעניקים לו מראה כפרי. הקירות מעוטרים בראשיהן של החיות שניצודו על־ידי בני המלוכה לאורך תקופה של יותר מחמישים שנים. כיום נמצא הארמון בבעלותו של הצאר הבולגרי האחרון, סִימֶאוֹן השני. לאחר הקמת בית־הציד המלכותי, נבנו סביבו עשרות אחוזות של אצילי בולגריה ואנשי החצר של הצאר. כך הוקם אתר־הנופש החורפי הראשון במדינה. ברבות השנים נזנחו האחוזות ואלו הפכו לבתי־מלון בסגנון מסורתי המשמשים כיום את הנופשים באתר הסקי בּוֹרוֹבֶץ. את שמו קיבל האתר על־שם יערות עצי האורן המאפיינים את האזור (Bor בבולגרית הוא עץ אורן). ממרכז אתר־הנופש יש גישה נוחה לשלושת מסלולי הגלישה בבּוֹרוֹבֶץ: סִיטְנִיאַקובו (Sitnyakovo), יאָסְטרֶבֶּץ (Yastrebets) ומָרְקֻודז'יק (Markudzhik). ההגעה לפסגות המושלגות נעשית באמצעות רכבלים בעלי תפוסה מרבית של 8,150 איש בשעה, מה שהופך את העלייה למסלולי הגלישה נוחה ומהירה. המסלולים באתר באורך 58 ק"מ ברמות קושי של מתחילים ומתקדמים (יש גם מספר מסלולים המיועדים לגולשים מקצועיים בלבד). המסלולים הטובים ביותר הם באזור יאָסְטרֶבֶּץ, כאן גם מתקיימות תחרויות בינלאומיות. אפשרות גלישה נוספת באתר היא גלישת ערב המתקיימת בשעות 17:00-22:00. את הגלישה אפשר לבצע באופן עצמאי או באמצעות הדרכות מקצועיות והשכרת ציוד במקום. את חבילות הגלישה תוכלו לרכוש דרך סוכני נסיעות, באתרי האינטרנט, בחברות התיירות מקומיות או דרך בתי־המלון שבאתר־הנופש. ההגעה הנה מנמל התעופה הבינלאומי של סופיה אורכת כשעה וחצי. תוכלו להגיע למקום באמצעות רכב שכור, או באמצעות אוטובוס המגיע לסָמוֹקוֹב (Samokov) ומשם במונית שירות היוצאת לכיוון בּוֹרוֹבֶץ פעם עד פעמיים בשעה.

בעיירה הקטנה השוכנת למרגלות המורדות הצפוניים של הרי פירין פועל אתר הסקי הגדול בבולגריה. בנסקו ממוקמת כ־150 ק"מ מהבירה סופיה, ועל אף המרחק, זהו אתר הנופש החורפי הפופולרי והעמוס במדינה. גובהה של העיירה הוא 925 מ' מעל פני הים, ואילו הנקודה הגבוהה ביותר באתר הסקי נושקת ל־2600 מ'. באתר ארבעה־עשר מסלולי גלישה שאורכם הכולל הוא שבעים ק"מ. מסלול הגלישה המיוחד ביותר הוא המסלול הישיר שמתחיל בנקודה הגבוהה ביותר ומגיע עד לעיירה. לפסגות המושלגות אפשר לטפס באמצעות אחת מארבע־עשרה מעליות הסקי: מעלית גונדולה אחת, שבעה רכבלי כיסאות ושישה מסועי נוסעים. בבנסקו מגוון פתרונות לינה החל ממלונות פאר בפרוורי העיירה, עבור במלונות־דירות המותאמות למשפחות וכלה בדירות נופש צנועות. לינה בעיירה מאפשרת לשלב את חופשת הסקי עם שיטוט בסמטאות הקסומות המרוצפות אבן, ולבקר בכמה מהאתרים המרתקים שיש למקום להציע. בכנסיית השילוש הקדוש הנראית כלפי חוץ כמבצר, תוכלו להתרשם מעיצוב פנים בגווני אדום וירוק וממחיצת-המזבח המוזהבת שבראשה דרקונים וציפורי־טרף. בסמוך לכנסייה ניצב הבית-מוזיאון של נאופיט רילסקי, מי שנחשב כאבי החינוך החילוני בבולגריה ודמות מפתח בתנועת התחייה הלאומית הבולגרית. המוזיאון מוקף גן יפה ובו פסלים בסגנון מודרני, ואילו בפנים אוסף עשיר של חפציו האישיים של רילסקי, כמו גם תערוכת רהיטים ופריטים דקורטיביים שאפיינו את חיי המשפחה במאה ה־19 בבולגריה. ברחוב Velyan Ognev הסמוך שוכן בית וילאנוב הנאה אשר שימש את האמן המקדוני אוגנב וילאן (Ognev Velyan) ובני משפחתו, עת יצר את מחיצת-המזבח המרהיבה שבכנסיית השילוש הקדוש. אוגנב עיטר את קירות הבית בגילופי־עץ יפיפיים, והותיר אחריו ציורי־קיר מרשימים ב'חדר הכחול' שבבית. אחוזת האבן מהמאה השמונה-עשרה היא אחד מנכסיה התרבותיים המעניינים של בולגריה. במרחק מספר דקות הליכה פועלת תערוכת האיקונין הקבועה, ובה מוצג אוסף איקונות מהמאות ה־18-19 שצוירו על־ידי אמנים שהשתייכו לאסכולת הציור של בנסקו. התערוכה מוצגת במבנה ששימש החל מאמצע המאה ה־18 כאסנייה עבור נזירות נודדות. אתר נוסף ששווה ביקור עבור חובבי היסטוריה הוא בית-מוזיאון ניקולה ואפצארוב, בית ילדותו של המשורר האנטי-פשיסטי והמהפכן הקומוניסטי, אשר נכלא, עונה והוצא להורג מול כיתת יורים ב־23 ביולי 1942. במוזיאון מוצגים צילומים, מסמכי ארכיון, חפציו האישיים של המשורר וסרט תיעודי על חייו. לצד האתרים ההיסטוריים והתרבותיים המרתקים, מציעה העיירה הקטנה מבחר בילויים לכל הגילים: מסעדות ובתי קפה, מועדונים, חנויות ועוד. בעונת הקיץ הופך המקום לנקודת מוצא מצוינת למטיילים בהרי פירין הסמוכים, ולכן בנסקו מוצפת מבקרים גם כאשר אתר הסקי מושבת.

הפארק הלאומי הגדול בבולגריה, שוכן כמאה ק"מ מדרום לסופיה. הפארק הוקם בשנת 1992 במטרה לשמר את הטבע והמורשת האזוריים, ושטחו בן ה־810 קמ"ר מורכב מהאזורים המרכזיים והגבוהים של הרי רילה. בשטחו עובר נהר המריצה, הנהר הארוך בבלקן, כמו גם הנהר הארוך בבולגריה, נהר האיסקר. כשישים ושישה אחוזים משטחי הפארק הם שטחים מיוערים ובהם כ־1400 צמחים, ו־282 מינים שונים של טחבי עלים. היערות מורכבים בעיקר מעצי אשור, אשוח ואורן מקדוני, וצומחים בהם פרחים נדירים ומרהיבים ביופיים דוגמת פרחי הבקעצור (Saxifarga), פרחי הגנציאנה (Gantiana) ופרחי האקווליגיה הצהובים (Aquilegia aurea). השטחים המיוערים משמשים בית גידול לבעלי־חיים רבים כגון עזי־בר, דובים, זאבים, חזירי־בר וסנאי־קרקע. בפארק נצפו גם תשעים ותשעה מיני ציפורים: באזורים הנמוכים של ההרים שולט זן הנקר הסורי, באזורי הביניים המיוערים נקרים לבני־גב ואפורי־ראש, באזורים הגבוהים של היערות המחטניים אפשר להבחין בשכוי היערות, האמודאי האירופי, סיס חוורוור, סנונית המערות וחכלילית הסלעים, ואילו באזור האלפיני מתעופפים הזג צהוב־המקור, החוגלה היוונית, העיט הזהוב וסתרי הצוקים. המגוון העשיר של הציפורים מושך אל הפארק חובבי צפרות מכל רחבי העולם. לצד המגוון הבוטני והזואולוגי, ניחן הפארק גם במגוון גאולוגי מרתק. במקום תמצאו לא פחות משלושים ושש פסגות הרים מעל לגובה של 2000 מ', כאשר המפורסם שבהם הם הר מוסאלה (2,925 מ', Musala), שפסגתו היא הגבוהה ביותר בבלקן, ונשקף ממנה נוף עוצר נשימה אל עבר הרי פירין ורודופי שבדרום, ואל הר ויטושה שבצפון. אל הר מאליוביצה (2,729 מ', Maliovitsa) מגיעים מטפסי הרים המבקשים לצלוח את אתגר הטיפוס הקשה שהציב בפניהם הטבע המקומי. לצד הפסגות הציוריות ישנם בפארק מאה ועשרים אגמי קרחונים. אלו הם אגמים שמקורם בקרחון יבשתי שהפשיר וצבעם טורקיז עז כתוצאה מריבוי האצות שבמים. אגמי הקרחונים הנודעים בפארק (ובבולגריה כולה) הם שבעת אגמי רילה, עבורם מומלץ להקדיש יום נפרד. שני אגמים נוספים שכדאי לראות הם אגמי מוסאלה (Musalenski Ezera), קבוצת אגמי קרחונים למרגלות הפסגה הגבוהה בבלקן. הגבוה שמבין אגמים אלו הוא אגם הקרח (Ledeneto Ezero) הממוקם בגובה 2,709 מ', מה שהופך אותו לאגם הגבוה בבלקן. אגם נוסף הוא אגם סטראשנוטו (Strashnoto Ezero) השוכן ברום של 2,465 מ' ומוקף צוקי שחם כהים. באזורים הנמוכים יותר של הפארק תוכלו ליהנות מטיול רגוע באחת מארבע שמורות הטבע היפיפיות כגון שמורת פאראנגאליצה (Rezervatat Parangalitsa) שהוקמה בשנת 1933 במטרה להגן על אחד מיערות האשוח העתיקים ביבשת, או בשמורת היער של מנזר רילה שהוקמה בשנת 2000 על־פני שטח של 268 קמ"ר. טיול בפארק הלאומי אפשר לעשות במסגרת טיול יום מסופיה, או לחלופין להקדיש מספר ימים להתפעלות מפלאי הטבע המקומיים. אפשרויות לינה נוחות הן היישובים: ספרבה בניה, סמוקוב (Samokov), בורובץ, מאליוביצה (Maliovitsa) ורילה (Rila). כמו כן, בשטחי הפארק פועלות אכסניות ובקתות אירוח בהן תוכלו ללון ולהמשיך ביום המחרת אל היעד הבא.

ההר הגבוה ביותר בחצי האי הבלקני, והשישי בגובהו באירופה. הר מוּסָלַה מתנשא לגובה 2925 מטרים מעל פני הים, ומפסגתו ניבט נוף עוצר נשימה של פסגות ההרים השכנים, של אגמי קרחונים ציוריים וקו האופק המהפנט של הרי רודופי במזרח ועד הר ויטושה בצפון-מערב.

עד שנת 1998 היו מופעי דובים מרקדים לאחד מסימני ההיכר של תרבות הרחוב הבלקנית, אלא שבזכות פעילותם של ארגוני זכויות בעלי-חיים הוצא המנהג אל מחוץ לחוק. בשנת 2000 הוקם פארק הדובים המרקדים במטרה לרכז ולשקם במקום את הדובים שסבלו לאורך שנים מהתעללות וחיים בתת-תנאים. לאורך השנים הובאו הנה דובים גם מאלבניה ומסרביה, ובשנת 2022 הוכרז חצי האי הבלקני כנטול מופעי דובים מרקדים. כעת, בשטחי פארק השיקום מתגוררים שישה-עשר דובים שחולצו לאורך השנים. ההיכרות עמם ועם אורח חייהם הטבעי מתבצעת במסגרת סיורים מודרכים בשפה הבולגרית ו/או האנגלית. הסיור אורך כחצי שעה וכולל ירידה ועלייה מתונות בכמאה מדרגות. שימו לב כי במהלך הסיור יתכן ותראו מעט מאוד דובים, שכן המעורבות האנושית בסדר היום של הדובים היא מינימלית. במסגרת הביקור תוכלו לתרום לאחת משתי העמותות המפעילות של השמורה.

המנזר הצבעוני הוא אחד מסמליה הנודעים של בולגריה. ניצב מדרום להרי רילה, בשמורת הטבע מנזר רילה, וכ־119 ק"מ מסופיה. המנזר הוקם במאה העשירית על־ידי הנזיר איוואן רילסקי. רילסקי הגיע הנה במטרה להתבודד מהחברה ההולכת ומאבדת ממוסריותה, ואחריו פרשו להרי רילה עשרות תלמידים אשר שכנעו אותו להקים את המנזר. ברבות השנים הפך המנזר לאחד מהאתרים הדתיים החשובים בבולגריה. בשנת 1335 הוקם המנזר מחדש מספר קילומטרים מדרום למיקום המקורי, ועתה נוסף לו מגדל התצפית הְרֶלֶאוֹ שנקרא על־שם הבויאר שמימן את הקמתו. לאחר מכן נפגע המנזר בתקיפות העות'מאנים ושוחזר בשנת 1469. באותה השנה הועברו הנה שרידיו הקדושים של איוואן רילסקי שהיו עד עתה שמורים בוליקו טרנובו (Veliko Tarnovo). תחת הכיבוש העות'מאני היה למנזר תפקיד מהותי בשימור השפה, ההיסטוריה והתרבות הבולגרית. בליל ה־13 בינואר 1833 נפגע המנזר בצורה קשה משריפה שפרצה במקום. בשנים 1834-1862 נבנה מחדש על־פי תכנונו של האדריכל אלכסי רילטס (Alexi Rilets) בסגנון התחייה הלאומית הבולגרית. המנזר המחודש הפך לאחד ממיצגיו הבולטים של סגנון האדריכלות הבולגרי, ולאחד מסמלי התעוררות הרגשות הלאומיים. בשנת 1983 הוכר המנזר כאתר מורשת עולמית מטעם אונסק"ו, וכיום מהווה אחד מאתרי התיירות החשובים במדינה. מבחוץ מוקף המנזר חומה גבוהה אשר לא מסגירה את הצפוי למבקר בפנים. חדי העין יוכלו להבחין על החומות בציפורי הכתלי שצבען אפור-כחלחל וכנפיהן צבועות אדום עז. הכניסה למנזר עוברת דרך שער דופניצה המערבי, שרצפת האבן שלו נשחקה במשך השנים מרגליהם של עולי הרגל. השער מוביל אל רחבת המנזר שבמרכזו כנסיית לידת ישו הססגונית (Tserkva Rojdestvo Bogorodichno). בשלב זה כדאי להרים את הראש ולהביט סביב: התרשמו ממבנה העץ עם המרפסות המקיף את החצר הפנימית, מפסי האדום-שחור-לבן המכסים את אגפי המגורים ומבנה הכנסייה. התקרבו אל מגדל הרלאו היפה שבתחתיתו דוכן לממכר איקונות, ובראשו תצפית יפה עם קפלת תפילה מעניינת. לאחר מכן פנו אל אכסדרת הכנסייה המכוסה ציורי־קיר המתארים את מעגלי הגיהנום אליהם מגיעים החוטאים לאחר יום הדין. חזון אחרית־הימים מקדם את פניהם של הבאים אל תוך כנסיית המנזר. הכנסייה נבנתה בשנת 1835 ותוכננה כך שאור חודר רק דרך חלקו הצפון־מזרחי של הגג ומאיר את מחיצת-המזבח המוזהבת. שאר הכנסייה נותרת בעלטה ומעודדת את המתפללים והמבקרים לגשת קדימה. בקפלה הראשונה מימין תראו קבר צנוע בו נטמן ליבו של הצאר בוריס השלישי. התקדמו אל עבר מחיצת-המזבח שנוצרה על־ידי קבוצה של מגלפי עץ מסמוקוב. שימו לב לעבודת הגילוף המרהיבה שכוללת אלמנטים פרחוניים, בעלי־חיים ואירועים מכתבי־הקודש. מצידה הימני של המחיצה ניצבת תיבת כסף בה מאוכסן השריד הקדוש - ידו השמאלית של איוואן רילסקי. סיירו בכנסייה והביטו בציורי־הקיר המעטרים את הקירות: אלו צויירו על־ידי מבחר ציירים מבנסקו, רזלוג וסמוקוב, לרבות האחים זוגראף: זכארי זוגראף ודימיטר זוגראף, הנודעים באמני בולגריה בימי התחייה הלאומית הבולגרית. בפינה הצפונית של מנזר רילה תוכלו להיכנס למוזיאון רילה, שם מוצג אוסף נאה של יצירות אמנות, כתבי קודש ומסמכים היסטוריים. במרכז האוסף ניצב צלב רפאיל (Krst na Raphail): צלב מעץ בגובה שמונים ואחת סנטימטרים ועליו מגולפים באמצעות מחט כשש־מאות דמויות מיניאטוריות מכתבי־הקודש. מאחורי יצירת המופת עומד אח מהמנזר בשם רפאיל, אשר הקדיש שתיים־עשרה שנים מחייו לעבודת הגילוף. באוסף תמצאו גם את האבנגליון של סוצ'אבה, ספר תנ"ך גדול משנת 1529 עם תבליט של ישו הצלוב על הכריכה ועיטורי אמאיל וזהב, תיבות כסף משובצות אבנים יקרות, איקונות מרשימות, לוחות כנסייה עשויות זהב טהור ועוד. עם סיום הסיור במתחם המנזר, תוכלו לצאת דרך שער סמוקוב (Samokov) המוביל אל מקבץ חנויות מזכרות, מאפיות ומסעדות מסורתיות.