|הנטה|הדרך מתוארת מדרום לצפון, כלומר מפרוֹידֶנשטאט לכיוון בּאדֶן-בּאדֶן; אם אתם נוסעים מצפון לדרום, קראו את התיאור בסדר ההפוך. |סנטה| מפרוֹידֶנשטאט עוקבת הדרך תחילה אחרי כביש B28, ומטפסת עשרה ק"מ לאורך ערוץ נהר עד מרכז המבקרים (Besucherzentrum Schwarzwaldhochstraße) בעיירה קניבּיס (Kniebis), שהוא נקודת המוצא הרשמית של הדרך. לאחר ק"מ נוסף תגיעו למעבר־ההרים אלכסנדרשאנצֶה (Alexanderschanze; 970 מ'), הקרוי על שם מצודה עתיקה משנת 1734. המצודה היתה חלק מקו הביצורים מימי נפוליאון ועד מלחמת העולם השנייה, אבל לבסוף נהרסה וכיום נותרו כאן רק מלון ושלט קטן המציין את הגובה. כאן פונה הדרך לכיוון צפון (ימינה) לכביש B500. |תמונה_בטקסט6027| מכאן ממשיכה הדרך בגובה של 800-1000 מ' מעל פני הים, ועוברת במספר רב של נקודות תצפית מוסדרות, המשקיפות על עמק הרָיין ועל הרי הווֹז'. אחרי כחמישה ק"מ וחצי תוכלו להתרשם מכוחם של איתני הטבע בשביל לוֹתאר (Lotharpfad), מסלול של ק"מ אחד שלאורכו מתועדים הנזקים שגרמה הסופה החורפית |הנטה|לוֹתאר|סנטה| שהיכתה ביער השחור בחורף 1999. בהמשך כדאי לעצור במלון שליפְקוֹפְּף (Schliffkopf), סמוך לפסגה בשם זה (1150 מ'), כדי לצלם את הנוף המרהיב. |תמונה_בטקסט6026| |הסיפור|קוראים לי לוֹתאר ואני עושה רוח בשנת 1953 החלו לתת בארה"ב שמות להוריקנים - אותן סופות טרופיות רבות עוצמה, שמתרחשות באוקיאנוסים וגורמות לנזק רב. המטרה היתה להקל על העברת אזהרות ומידע בטלוויזיה וברדיו, כדי שכולם ידעו בדיוק לאיזו סופה הכוונה. את השמות נותנים לפי סדר הא"ב (באנגלית), החל מהאות A. סטודנטית באוניברסיטה של ברלין התלהבה מהרעיון והתחילה, בשנה שלאחר מכן, לתת שמות לסופות החורפיות באירופה. בשנות התשעים הפכו השמות לרשמיים, ומאז 2002 אפשר גם לקנות את הזכות לתת שם לסופה באות מסוימת - כך שאם תרצו, הסופה הבאה יכולה להיקרא על שמכם. ארבעה ק"מ נוספים לכיוון צפון יביאו אתכם למרכז הטבע רוּאֶשטָיין (Naturschutzzentrum Ruhestein im Schwarzwald), משם יוצאים סיורים מודרכים (בגרמנית בלבד), ותוכלו לקבל מידע על שמורות הטבע באזור. זה המקום שבו מתפצל מהדרך כביש L401, העובר בעמק מקסים לכיוון העיירה בּאיֶירסבּרוֹן (Baiersbronn). דרך הפסגות ממשיכה בכביש B500, ולאחר שישה ק"מ מגיעה לאגם מוּמֶל - מרכז חשוב לפעילויות פנאי, לשיט ולטיולים ברגל. |תמונה_בטקסט308| אחרי האגם ממשיך הכביש למרגלות פסגת הוֹרניסגרינדֶה (הנקודה הגבוהה ביותר בצפון היער השחור) ובין כמה אתרי סקי פעילים, שבקיץ הם מנומנמים למדי. לאחר תשעה ק"מ תראו מימין מבנה מתפורר, שנראה כמו תפאורה לסרט אימה; זהו מלון הוּנדזְאֶק (Hundseck), שנבנה במאה התשע=עשרה וננטש בשנות התשעים, וכיום יש לידו אתר סקי פופולרי. ק"מ וחצי מהמלון הנטוש עוברת הדרך ליד מרכז הפנאי והספורט מֶליסקוֹפּף, שהוא בגדר אתר חובה למשפחות, וכשני ק"מ אחר כך תוכלו לעצור בצד הדרך (מימין) ולצאת לטיול ברגל לאורך שביל השוּנָר. |תמונה_בטקסט309| מיד אחרי נקודת המוצא של השביל תראו את האתר האחרון לאורך דרך הפסגות, מלון־הפאר בּילֶרהוֹהֶה – נציג אופייני לאותם מלונות־נופש שעבורם נסללה הדרך מלכתחילה. זה המקום שבו מתחילה הדרך להתפתל בשיפועים חדים במורד ההר, עד בּאדֶן-בּאדֶן. |תמונה_בטקסט154| מידע ומפות תוכלו לקבל במרכז המבקרים (לעיל) ובלשכות המידע לתיירים בבּאדֶן-בּאדֶן ובפרוֹידֶנשטאט. בחורף (נובמבר-אפריל) מומלץ לברר מראש אם דרך הפסגות פתוחה לתנועה, ומהם תנאי מזג האוויר בקו הרכס. שלג או גשם כבד עלולים להפוך את הנהיגה בכביש המפותל למסוכנת.*סמסלול*

סמוך לדרך הפסגות של היער השחור משתרע מתחם רחב־ידיים ובו מבחר מגוון של פעילויות־חוץ הנפוצות ביער השחור. המתחם פתוח גם בחורף (אז עושים כאן סקי), אבל מחוץ לחופשות בתי הספר פתוחים רוב המתקנים רק בסופי השבוע. על כל אחת מהפעילויות משלמים בנפרד. משמאל לחניה ממוקם פארק החבלים מֶליסקוֹפּף, ובו לא פחות משבעה מסלולים של חבלי טיפוס וגשרים בגובה של שלושה עד 14 מ' מעל פני הקרקע. שניים מהמסלולים בפארק החבלים מתאימים לילדים מגיל שש, ושלושה נוספים נועדו לילדים מגיל שמונה; אבל שני המסלולים הקשים ביותר מוגבלים לבני 16 ומעלה. בפארק יש גם מגרש משחקים אתגרי, הכולל מתקני מים, גשרים תלויים, אומגה ובית־עץ אמיתי. הגובה המקסימלי של החבלים נמוך יחסית למקומות אחרים, כך שחובבי האקסטרים עלולים להתאכזב. מגלשת ההרים מֶליסקוֹפּף יורדת בשיפוע של כשמונה מעלות, במסלול שאורכו קצת יותר מק"מ. המושבים במגלשת ההרים (בכגרמנית רודֶלבּאן) נמשכים בעלייה בקו ישר, ואז תוכלו לרדת בקצב שלכם במסלול המפותל, הכולל 11 עיקולים וכמה קפיצות (עליות וירידות פתאומיות). המגלשות פועלות כל השנה, גם בשלג ובגשם, אבל אז מרכיבים עליהן כיסוי־מגן. אוהבי המהירות ייהנו גם לרדת מהפסגה ברכיבה על תלת־אופן. כלי־הרכב הקטנים, המונעים בכוח השרירים, יורדים במסלול מפותל של 500 מ' ומותירים הרבה אבק מאחור. גלגלים גדולים במיוחד ומעצורים אמינים מבטיחים נסיעה נוחה ובטוחה. אטרקציה נוספת היא טרמפולינת באנג'י, שבה נקשרים בחבלים וקופצים גבוה-גבוה. הטרמפולינה מתאימה למבוגרים ולילדים ממשקל 18 ק"ג ומעלה. מרכז הספורט שוכן בלבה של שמורת טבע, ובאזור פרושה רשת ענפה של מסלולי הליכה ורכיבה על אופניים. אחד המסלולים (באורך שני ק"מ) מוביל למגדל התצפית מֶליסקוֹפְּף, שגובהו 1007 מ' והוא משקיף לנוף מרהיב. בתיאום טלפוני מראש ניתן לשכור אופני הרים חשמליים, שהסוללה המותקנת בהם מספיקה לנסיעה של עד 50 ק"מ. בכניסה, ליד מגרש החניה, יש מסעדה ומזנון מהיר.

בּאדֶן=בּאדֶן, עיר המרחצאות היוקרתית ביותר בגרמניה, ידועה במימיה המרפאים עוד מהתקופה ההרומית. העיר נוסדה כבר בשנת שמונים לספירה, ונפשו בה בין היתר הקיסרים טראיאנוס ואדריאנוס (מי שדיכא את מרד בר=כוכבא). את המוניטין שלה כעיר נופש מודרנית קיבלה בּאדֶן-בּאדֶן במאה התשע=עשרה, כשהיתה למוקד משיכה לבני החברה הגבוהה - מהמלכה ויקטוריה ונפוליאון השלישי ועד מלחינים כמו ברהמס ובֶּרלִיוֹז. היא כונתה 'בירת הקיץ של אירופה' וכיכבה בכתביהם של דוסטוייבסקי ומרק טוויין. השם הכפול (שמשמעותו היא 'בּאדֶן שבמדינת בּאדֶן') היה לרשמי ב=1931, ונועד להבדיל את העיר מעיירות=מרחצאות אחרות באותו שם. מרכז העיר ניצל מהרס בשתי מלחמות העולם, על כן אפשר להתרשם גם היום מהמבנים המפוארים שבו. לשכת המידע לתיירים שוכנת מחוץ למרכז העתיק, ונוח יותר להגיע אליה ברכב - אבל יש גם סניף בהיכל השתייה. |תמונה_בטקסט1320| *המסלול* את הטיול בבּאדֶן-בּאדֶן כדאי להתחיל במקור תהילתה של העיר – המרחצאות החמים. ביציאה מהחניון פנו שמאלה אל Vincentistr וברחוב הראשון פנו ימינה ל-Sophienstr, שדירה רחבה שלאורכה מדשאות (אל תמשיכו ברחוב הראשי, ששמו גם Sophienstr). בהמשך הרחוב תראו מימינכם כיכר עגולה ובה בריכה קטנה; מבנה הזכוכית המודרני שאחרי הכיכר הוא אתר המרחצאות היוקרתי קָרקָלָה (Carcalla-Thermen), שיש בו בריכה חמה, בריכה קרה, סולאריום ומגוון רחב של סאונות יבשות ורטובות. הכניסה למתחם כולו מותרת לילדים רק מגיל 7; למתחם הסאונות מותרת הכניסה מגיל 14, או בליווי מבוגר. |תמונה_בטקסט247| שובו על עקבותיכם ואז פנו ימינה למדרחוב הנאה; המשיכו עד שתראו מימין את המבנה האלגנטי של מרחצאות פרידריך (Friedrichsbad), אתר ותיק ומסורתי, שהרחצה בו מתבצעת בסדר גרמני קפדני ואינה מתאימה למשפחות. בקומת המרתף של המבנה (במעבר לכיוון מגרש החניה) ממוקמים השרידים שנותרו ממרחצאות החיילים הרומיים (Soldatenbäder); האתר קטן יחסית, אבל מעניין לראות את המערכת המורכבת ששימשה את הרומאים לחימום הקירות והרצפות. יש גם מדריך שמע (באנגלית, ללא תשלום) למתעניינים. |תמונה_בטקסט248| משמאל למרחצאות פרידריך מטפס טור מדרגות אל כנסיית הקהילה הראשונה של העיר, הכנסייה הקולגיאלית (Stiftkirche). בקצה המדרגות המשיכו ישר, מאחורי הכנסייה, אל מרקטפּלאץ (Marktplatz - כיכר השוק), שם מסומנים באבני מדרכה שחורות קווי המתאר של אתר המרחצאות שבו נפש הקיסר הרומי קָרקָלָה. מעברה האחר של הכיכר, על גבעת טראסות, משקיף על העיר הארמון החדש (Neues Schloss - נוֹיֶיס שלוֹס), ששימש את שליטי העיר ובשנת 2018 צפוי להיפתח בו מלון יוקרה. |תמונה_בטקסט249| הקיפו את הכנסייה הקולגיאלית עד הכניסה הראשית ורדו במדרגות במעבר הצר Büttenstraße, שם כדאי להציץ מדי פעם לאחור ולצלם את צריח הכנסייה בין הבתים הציוריים. במזלג קחו ימינה ל-Küferstraße והמשיכו עד למדרחוב המסחרי ההומה לאנגֶה שטראסֶה (Lange Straße). פנו ימינה והמשיכו עד הפינה הבאה, שם כדאי להתרענן בגלידה איטלקית ב-Eisdiele crema gelato. באותה פינה פנו שמאלה אל Sternstraße וחצו את הנהר הצר ואת הכביש אל המדשאה שמול היכל השתייה (Trinkhalle), מבנה עמודים שבו היו האורחים המכובדים לוגמים ממי המעיינות. הציורים בחזית ממחישים כמה אגדות עם מהיער השחור (ראו מסגרת). כיום יש כאן סניף של לשכת המידע לתיירים וכן קפה=בר. |הסיפור|תרנגולת טרויאנית אחת האגדות מהיכל השתייה מספרת על ההגמון של שטראסבורג, שהוחזק כשבוי בידי אנשי בּאדֶן בטירה סמוך לעיירה בּיל. כשאחייניו הצעירים יצאו לבקש את שחרורו, הם נתקלו ביער באישה זקנה מאוד, שאירחה אותם ברוחב לב, והעניקה להם תרנגולת לבנה כדי שיתנו אותה כדמי כופר. האחיינים נתקלו בדרכם באבירים משטראסבורג, שיצאו לכבוש את הטירה. בניסיון אחרון לשחרר את ההגמון בדרכי שלום, עקבו האחיינים אחריה הוראותיה של הזקנה והניחו את התרנגולת מחוץ לטירה בערב שלפני המתקפה. למחרת, כשיצאו האבירים לקרב, התברר כי במהלך הלילה חפרה התרנגולת חפיר עמוק מסביב לטירה, והפכה את הכיבוש לבלתי אפשרי. הזקנה, כך התברר, היתה מכשפה הנאמנה לאנשי בּאדֶן - והמתנה שלה נועדה להכשיל את שחרור ההגמון. |תמונה_בטקסט250| כאן פנו שמאלה וחצו שדירת עצים אל מדשאה נוספת; מימין תראו את הקוּרהָאוּס (Kurhaus), בית המרחץ מהמאה התשע=עשרה שהוא היום הקזינו של בּאדֶן-בּאדֶן. ליד הקזינו תוכלו לצאת לסיבוב ברכבת העירונית של בּאדֵן-בּאדֶן, המטיילת באזורים הרחוקים יותר של העיר ועוצרת בין השאר בתחנת הפוניקולר לפסגת מֶרקוּר. |תמונה_בטקסט5646| |תמונה_בטקסט256| מהמדשאה צאו לרחוב הסמוך, Kaiseralle, ושם פנו ימינה ומיד שמאלה ל-Sophienstr. הרחוב חוצה שוב את הנהר הצר וממשיך עד הכיכר המרובעת לֵיאוֹפּוֹלדְפּלאץ (Leopoldplatz), המוקפת בתים מהמאה התשע=עשרה ומסעדות עם שולחנות בחוץ, ויש בה מזרקה נאה. מכאן אפשר לשוב למדרחוב הקניות (דרך Gernsbacherstr) או להמשיך ב-Sophienstr לכיוון החניון. בדרך (במס' 30) תעברו על פני מוזיאון פאבֶּרזֶ'ה, שיעניין את כל מי שאוהבים דברים יפים. *סמסלול* |תמונה_בטקסט254|

פרוֹידֶנשטאט עשויה להיות בסיס נוח ללינה בצפון היער השחור, ויש בה מגוון רחב יחסית של מסעדות, אבל אין הרבה מה לראות - פרט אולי לכיכר הראשית, מרקטפּלאץ (Marktplatz), הגדולה ביותר בשטחה בגרמניה (216 על 219 מ'). בשטח העצום פזורים עצים, ערוגות פרחים ומזרקות, ובסמוך ניצבת לשכת המידע לתיירים.

מוּמֶלזֶה שוכן בגובה 1028 מ' מעל פני הים, מוקף משלושה עברים בהרים מיוערים. האגם, שעומקו מגיע עד 17 מ', נקרא על שם נימפות האגם |הנטה|(מימֶלָיין – Mümmelein)|סנטה| המתגוררות, לפי האגדה, בארמון בדולח עמוק מתחת למים (ראו מסגרת). במלון Berghotel הצמוד לאגם משכירים סירות פדלים, ויש חנות גדולה של מזכרות ומטעמים מהיער השחור. אפשר לרחוץ במים הקרים (12 מעלות בשיא הקיץ), ולצאת לטיול קצר ברגל (כק"מ אחד) סביב האגם או בשביל האמנות (Kunstpfad), שלאורכו הוצבו יצירות אמנות המתכתבות עם הטבע. |הסיפור|אהבתה של הנימפה האגדה מספרת כי בעבר היו הנימפות יוצאות בשעות היום מן האגם ומסייעות לנשות הכפרים בטיפול בבית ובשמירה על הילדים, אבל לפני שקיעת השמש היה עליהן לשוב לארמון. נימפה אחת התאהבה בנער מהכפר זֶבּאך שבעמק, ובערב נאה של קיץ יצאה לרקוד אתו ועם חברותיה הנימפות באסם שבכפר. לאט לאט קרבה השמש לשקוע והנימפות חזרו לארמון, אבל הנימפה המאוהבת לא רצתה לעזוב, ובכל פעם ביקשה רק עוד ריקוד אחד. היא זכרה שהשמש שוקעת מוקדם יותר בעמק מאשר באגם הגבוה, ולכן חשבה שיהיה לה מספיק זמן לחזור. כשהשעון היכה עשר הבינה הנימפה שהיא מאחרת. היא ואהובהּ רצו במהירות במעלה ההר, וכשהגיעו לאגם ביקשה ממנו לחכות לה על הגדה. "אם תראה גל אדום עולה מן האגם," אמרה, "תדע שלעולם לא אשוב אליך." אז הקישה באצבעותיה על שושנת=מים, ומיד הופיע גרם מדרגות בוהק המוביל מטה. הנער חיכה על החוף, ואחרי כמה דקות עלה מהאגם האפל גל אדום גדול – דמה של הנימפה שאיחרה לחזור. מאז לא מרשה עוד המלך לנימפות לעלות מן האגם, והן שבויות במעמקיו לנצח; המזכרת היחידה שנותרה מהן היא פרחי הנופר הצהוב (בגרמנית מוּמֶל) הצפים על פני האגם.

מה קורה כשלוקחים מגלשת מים מהירה ומוסיפים לה עלייה בקצה? מקבלים את טוטאל ג'אמפּ, מתקן מלהיב לאוהבי מים ומהירות. העלייה הקלה בקצה המגלשה מקפיצה את הגולשים באוויר, שם הם מעופפים לרגע קצר בטרם יצנחו אל מי האגם הקרירים. החוויה ממכרת, והילדים ירצו לנסות שוב ושוב. אפשר לגלוש על הבטן או על הגב, עם אבוב או בלעדיו, ולנסות מגוון תרגילי אקרובטיקה באוויר. לא מצליחים לדמיין? צפו בקטעי הווידיאו באתר ותבינו. העובדים המנוסים שמחים לעזור ולהדריך, והאווירה קלילה ונעימה. השימוש במתקן מותר רק אם אתם בגובה 1.40 מ' ומעלה. לא הרחק מהמגלשה ממוקם מקבץ של מתקנים מתנפחים (מגלשות, מסלול מכשולים, סולמות ועוד) הצפים במי האגם. האתר, השייך לאותה חברה, מכונה (באופן קצת מוגזם) פארק המים (Aquapark); הרעיון מוצלח, אבל דמי הכניסה קצת גבוהים מדי יחסית לתמורה. המגלשה ופארק המים שוכנים לגדת אגמון דֶה מוּאֶט (Bassin des Mouettes), סמוך לגבול צרפת-גרמניה, ובסמוך אליהם יש גם חוף רחצה (La plage des Mouettes).

מצפון לאגם מוּמֶל מתנשאת הפסגה הגבוהה ביותר בצפון היער השחור, הוֹרניסְגרינְדֶה (1164 מ'). דרך צבאית ישנה (כשני ק"מ; סגורה לכלי רכב פרטיים) מטפסת ממלון Berghotel שלגדת האגם אל הפסגה, שבסמוך אליה ניצב מגדל תצפית המתנשא לגובה 23 מ' וצופה על האגם ועל האזור כולו. באותו מקום יש גם אנטנת שידור ומגדל נוסף, מגדל ביסמרק (Bismarckturm), שגובהו שבעה מ' והכניסה אליו ללא תשלום. הטיפוס אינו קל, אבל הנוף מצדיק את העלייה. ממגדלי התצפית מתחיל מסלול מעגלי של כשני ק"מ לתוך הרמה, שם מתקיים בית־גידול ייחודי של ביצת כבול בגובה רב. המסלול עובר בין השאר בסלע שלושת הנסיכים (Dreifürstenstein), המסמן את המקום שבו נפגשו בעבר הגבולות בין מרקיזות בּאדֶן, רוזנות וירטֶמבֶּרג והגמונות שטראסבּוּרג.

השוּנָר (באנגלית לינקס, ולכן מכונה השביל לפעמים 'שביל הלינקס') הוא חתול־בר שבעבר היה נפוץ מאוד ביער השחור, אולם נכחד מהאזור לפני כמאתיים שנה. את השונר עצמו אמנם כבר אי אפשר לראות, אבל עדיין תוכלו להכיר אותו ואת סביבתו במסלול חווייתי שאורכו כארבעה ק"מ. לאורך המסלול פזורות 24 תחנות מידע, שהשלטים בהן מציעים הפעלות הקשורות לשונר ולנוף שבו הוא חי: לעקוב אחרי צעדיו החרישיים של חתול=הבר, להציץ במשקפת על בית הגידול שלו, ללמוד לזנק או לטפס על סלעים כמוהו, ולהקשיב לקולות היער. השלטים בגרמנית בלבד, אבל בדרך כלל אפשר להבין את הכוונה הכללית וליהנות מההפעלות. אוהבי הטבע וההליכה ברגל עשויים להעדיף את שביל ארץ הפרא (Wildnispfad), המתחיל באותו מגרש חניה ועובר באזור שנפגע קשות בסופת חורף בשנת 1999. לאורך ארבעה ק"מ וחצי עובר המסלול דרך גשרי עץ, סולמות וגשר תלוי, ומאפשר למטיילים לראות מקרוב איך צומח היער הטבעי מחדש אחרי הסופה (למשל, איך צומחים עצים חדשים מתוך גזע שנפגע במכת ברק). המסלול משולט אבל אינו מלווה בלוחיות=הסבר, וההליכה לאורכו אורכת כשלוש וחצי עד ארבע שעות.

עיירת הנופש והמרחצאות בּאד וילדבּאד (Bad Wildbad) היא פנינה חבויה, הפופולרית אמנם בקרב הגרמנים אבל פחות מוכרת לתיירים מבחוץ. בעיירה השלווה, הטובלת בירק ומוקפת הרים, יש כמה אטרקציות מעניינות למשפחות שרוצות להתרחק ממסלול התיירים השחוק. החלק היפה ביותר בעיירה הוא פארק המרחצאות (Kurpark), רצועה צרה ומטופחת לאורך הנהר אֶנץ (Enz), מדרום לאזור המרחצאות וללשכת המידע לתיירים. בהליכה של כחצי שעה תעברו לאורך כל הפארק, תראו כמה מבנים עתיקים נאים וכן את אגם הברבורים (Schwanensee) הזעיר, בו שוחים כמה ברווזים וברבורים שאפשר להאכיל. סמוך לקצה הדרומי של הפארק ממוקם הר השודדים (Räuberbergׂׂ), גן הרפתקאות איכותי עם אומגה, מגלשה באורך 24 מ', מתקני טיפוס ועוד. לא הרחק יש גם מתחם למשחקי חול ומים (Matsch-Spielplatz; קחו בגדים להחלפה לילדים) ושביל רגלים יחפות קצר. לחלק זה של הפארק אפשר להגיע גם ברכב ולחנות בחניון Sportanlage, במרחק כשבע דקות הליכה מגן ההרפתקאות. על העיירה משקיף ההר הירוק זוֹמֶרבֶּרג (Sommerberg; מילולית 'הר הקיץ'; 836 מ'), שלפסגתו מטפסת זוֹמֶרבֶּרגבּאן (Sommerbergbahn), רכבת פוניקולר עם גג שקוף המספקת חוויה לגדולים ולקטנים כאחד. בתחנה העילית של הפוניקולר יש רחבת תצפית גדולה עם כסאות־נוח, ומתחילים כמה מסלולי הליכה בהרים מסביב (מידע ומפה תוכלו לקבל בלשכת המידע לתיירים). הפסגה נגישה גם ברכב, אבל יש בה רק מספר מצומצמם של מקומות חניה, לכן עדיף לעלות בפוניקולר. אטרקציה נוספת היא שביל צמרות העצים (Baumwipfelpfad), שיאפשר לכם לראות את היער מזווית אחרת לגמרי. את התחילית 'בּאד' קיבלה העיירה בזכות צמד אתרי המרחצאות השוכנים בה, שניהם בהנהלת אותה חברה. מרחצאות פּאלֶה (Palais Thermal) נמנים עם הוותיקים ביותר באירופה (במקום היה בית־מרחץ מאז המאה הארבע=עשרה), ומצטיינים בבריכה מחוממת עם נוף על הגג. עם זאת, העירום שולט כאן אפילו יותר מהמקובל בגרמניה (כלומר: לא רק בסאונות אלא גם בכמה מהבריכות) והכניסה לרוב האזורים מוגבלת מגיל 12 ומעלה. אווירה משפחתית יותר תמצאו במרחצאות ויטאל (Vital Therme), אתר מרחצאות צנוע יחסית שיש בו שתי בריכות חיצוניות ואחת פנימית, וכן סאונה פינית, סאונה רטובה ועוד. בימי ד' פתוח מתחם הסאונות לנשים בלבד. |הסיפור|הידעתם? המילה בּאד (Bad), שמופיעה בתחילת השם של עיירות רבות באזור (וגם בשם המדינה בּאדֶן והעיר בּאדֶן-בּאדֶן), מזכירה את המילה 'רע' (bad) באנגלית - אבל המשמעות שלה היא דווקא 'רחצה' או 'מרחצאות', והיא מקבילה למילה האנגלית bath. בגרמניה נהוג לצרף את המילה לשמות של עיירות שיש בהן מרחצאות טבעיים (בשם בּאד וילדבּאד היא מופיעה פעמיים - בהתחלה ובסוף). בגרמנית (וגם באנגלית) משתמשים באותה מילה כדי לתאר את האמבטיה בבית - תזכורת לימים שבהם לא היו אמבטיות בבתים, וכולם היו מתרחצים במרחצאות הציבוריים.

האגם הזעיר וִילדזֶה משתרע על פני 23 דונם בלבה של שמורת טבע קטנה. האגם, בגובה 909 מ' מעל פני הים, נוצר בעקבות נסיגת הקרחונים אחרי תקופת הקרח האחרונה. סביבו משתרעת ביצת כבול מוגבהת |הנטה|(הוֹכמוֹר – Hochmoor)|סנטה|, איזור בוצי העשיר באדמת כבול פוריה. הביצה, אחת הגדולות מסוגה בגרמניה, עשירה בצמחים ובבעלי חיים נדירים. גשרי=עץ מעל הביצה מקשרים את האגם לרשת של מסלולי הליכה. המסלול הקצר ביותר (כשני ק"מ) מטפס אל האגם מקאלטֶנבּרוֹן (Kaltenbronn), בשביל המכונה 'דרך הטרולים' וכולל כמה הפעלות לילדים (בגרמנית בלבד). דרך נופית אך ארוכה יותר (כשבעה ק"מ וחצי), המתאימה לאוהבי טבע, יוצאת מהתחנה העילית של פוניקולר זוֹמֶרבֶּרג בבּאד וילדבּאד ועוברת בשמורת הטבע, שעשרות שנים כבר לא נגעה בה יד אדם. |הסיפור|השקט שנשאר אגם וִילד רחוק מכבישים ומכפרים, ואין בו תנועת גלים או בעלי חיים רועשים - אז אחרי שמצלמים כדאי לעצור רגע, לעצום עיניים וליהנות מהשקט ומהשלווה שמסביב.