גרוֹסגלוֹקנֶר הוֹכאָלפֶּנְשטראסֶה (Großglockner-Hochalpenstraße), החוצה את הפארק הלאומי הוֹהֶה טָאוּאֶרן (Nationalpark Hohe Tauern), נמנה עם הכבישים הנופיים המרשימים ביותר ברכס האלפים. הדרך היתה מוכרת כבר לקֶלטים הקדמוניים ושימשה נתיב סחר חשוב בימי הביניים, אבל הכביש נסלל רק במאה הקודמת. הכביש נקרא על שמו של ההר הגבוה ביותר באוסטריה, גרוֹסגלוֹקנֶר (Großglockner; 3798 מ'), המתנשא מעליו ונשקף ממספר נקודות תצפית לאורכו. הדרך הנופית היא קטע מתוך כביש B107, המוביל מהעיירה בְּרוּק (Bruck) לכיוון דרום; החלק העובר בפארק (וכרוך באגרה) מתחיל כ־13 ק"מ מדרום לבּרוּק ומסתיים לאחר 30 ק"מ, סמוך לעיירה הָייליגֶנבְּלוּט (Heiligenblut). כשבעה ק"מ לאחר תחילתו עובר הכביש דרך מטבח המכשפה (Hexenküche), אזור של תצורות סלע משוננות שנוצרו כתוצאה ממפולת סלעים פרהיסטורית. בהמשך מטפס הכביש עוד, עובר בעשרות עיקולים חדים ומשקיף על פסגות מושלגות, על אגמים אלפיניים ועל מרחבי מרעה מוריקים. בנקודה הגבוהה ביותר (2504 מ') נכנס הכביש אל חבל קרינתיה (Kärnten) ומשם יורד אל העמק; שישה ק"מ אחר כך מתפצל ממנו כביש צדדי אל קרחון פּאסטֶרצֶה (Pasterze), הקרחון הגדול ביותר באוסטריה, שנחשב חלק בלתי נפרד מהמסלול. לאורך הכביש נקבעו "תחנות" ובהן מגוון מוקדי עניין – נקודות תצפית, תצוגות בנושאים הקשורים לכביש ולאזור, נקודות מוצא למסלולי הליכה, מתקנים לילדים ועוד (ראו פירוט במסגרת). התחנות ממוספרות מצפון לדרום, וזהו גם הכיוון הפופולרי יותר לנסיעה בכביש, בגלל ריכוז האטרקציות מצפון לגרוֹסגלוֹקנֶר. פניהם של רוב הנוסעים בכביש מועדים אל מרכז המבקרים של הקרחון, אבל בסוף הקיץ, כשהכביש עמוס והקרחון אפור ו"מלוכלך", אפשר בהחלט לוותר עליו ולהסתפק בנופים מהכביש עצמו – בייחוד עם ילדים קטנים שמתעייפים בקלות. בכל מקרה מומלץ לעצור בכמה תחנות לאורך הדרך, ולו כדי שגם הנהגים יוכלו ליהנות מהנוף. כביש גרוֹסגלוֹקנֶר פתוח רק בחודשי הקיץ (מאי-תחילת נובמבר) והנסיעה בו כרוכה בתשלום. אגרת הנסיעה מקנה כניסה חופשית לאתרים ולתצוגות לאורך הדרך. הכביש נמנה עם אתרי התיירות הפופולריים ביותר באוסטריה (מאז פתיחתו עברו בו כ־50 מיליון תיירים), ולכן הוא עלול להיות פקוק וצפוף בחודשי הקיץ; מומלץ לצאת מוקדם כדי להספיק לראות כמה שיותר לפני הפקקים. בכניסה תקבלו מפה ובה פירוט של התחנות לאורך הכביש. חשוב להצטייד בבגדים חמים, כי הטמפרטורה בגבהים עלולה להיות מעלות בודדות מעל האפס גם בשיא הקיץ. בימים גשומים וסוערים, וכן בתחילת העונה ובסופה, מומלץ לברר מראש את מצב הכביש (בטלפון או באתר האינטרנט). |תמונה_בטקסט2932| |המסגרת|התחנות בכביש גרוֹסגלוֹקנֶר פּיפְקאר (Piffkar; 1620 מ') – בביתן השומר העתיק יש תצוגת קבע העוסקת בתולדות הכביש, וכן תערוכות מתחלפות מגוונות. במקום גם גן משחקים נחמד לילדים (העוסק במים ובחיפוש זהב) ושביל קצר (חצי שעה הליכה) שלאורכו שלטי הסבר על הצמחייה ועל הציפורים באזור. הוֹכְמָייס (Hochmais; 1850 מ') – נקודת תצפית נהדרת על העמק ועל קרחון רוֹטמוֹס (Rotmoos). בית הטבע האלפיני (Haus Alpine Naturschau; 2260 מ') – בבית אבן ששימש את סוללי הכביש שוכן מוזיאון המוקדש לאקולוגיה, לחי ולצומח באלפים, ובו גם קולנוע קטן ותצוגת גבישים מרשימה. כל התצוגות בגרמנית בלבד. פסגת אֶדֶלְוָייס (Edelweißspitze; 2571 מ') – כביש צדדי צר ומפותל מטפס כשני ק"מ אל פסגה המשקיפה לנוף פנורמי בלתי נשכח. ביום יפה ניתן לראות מכאן לא פחות מ=37 פסגות ו=16 קרחונים. במקום גם מלון ומסעדה באותו שם. פוּשֶר טֶרל (Fuscher Törl; 2428 מ') – קצת אחרי הפנייה לפסגת אֶדֶלְוָייס נסלל הכביש כך שיקיף את אחת הפסגות בסיבוב של כמעט 360 מעלות, המאפשר לתיירים לראות (ולצלם) את הנוף מכל הכיוונים. תחנת מידע על עופות דורסים (Informationsstelle Greifvögel; 2320 מ') – לוחות מידע על העופות הדורסים הנפוצים אזור. אגמון פוּש (Fuscher Lacke; 2262 מ') – שביל נוח של גשרי עץ (כרבע שעה הליכה) מקיף את האגם הזעיר. פרט לכך יש כאן תצוגה העוסקת בבניית הכביש uגן משחקים לילדים (סביב אותו נושא). שביל גיאולוגי לימודי (Geologischer Lehrweg; 2290 מ') – לוחות מידע על הכוחות שיצרו את תצורות הסלע לאורך הכביש. פחות מעניין לילדים. הוֹכְטוֹר (Hochtor; 2504 מ') – בנקודה הגבוהה ביותר של מעבר ההרים ייהנו הילדים מהשלג, שבדרך כלל נשאר כאן לפחות עד סוף אוגוסט, ויוצר מגלשה טבעית מלהיבה ליד הכניסה הצפונית למנהרה. יש כאן גם חנות ומזנון קטן, וכן מסלול קצר (חצי שעה הליכה) אל שרידים של אתר מקודש ששימש את הקֶלטים ואת הרומאים אחריהם. |הנטה|כשישה ק"מ אחרי הוֹכְטוֹר פונה המסלול ימינה (שילוט ל-Kaiser-Franz-Josefs-Höhe).|סנטה| שֶנְאֶק (Schöneck; 1953 מ') – ב"פינה היפה" יש מסלול הליכה קצרצר (כ=20 דקות), שלאורכו תוכלו לראות מאות מינים שונים של צמחים ופרחים האופייניים לאזור. התחנה משקיפה לנוף מרהיב ויש בה גם מסעדה וגן משחקים יצירתי, העוקב אחר שלבי התפתחותם של פרפרים. רמת הקיסר פרנץ יוֹזֶף (Kaiser-Franz-Josefs-Höhe; 2369 מ') – הקיסר פרנץ יוֹזֶף הראשון ביקר כאן כדי לראות את הר גרוֹסגלוֹקנֶר ואת הקרחון, ולאות כבוד נקראה הרמה כולה על שמו. במרכז המבקרים מקרינים סרטים מרהיבים ויש מגוון תצוגות העוסקות בקרחון, ואילו במצפור וילהלם סווארוֹבסקי (Wilhelm-Swarovski-Beobachtungswarte), עשר דקות הליכה משם, תוכלו לצפות על קרח העד באמצעות משקפות מתוחכמות ולראות יעלים, מרמיטות ומטפסי הרים המנסים לכבוש את הפסגה (מומלץ לילדים אוהבי טבע וסקרנים). הקרחון עצמו ממוקם מתחת למרכז המבקרים ואפשר להגיע אליו בשביל תלול ורצוף מדרגות (כ=40 דקות בירידה ושעה בעלייה). פרט לכך תוכלו להשתעשע עם המרמיטות המקפצות בכל פינה, או לטייל ברגל לאורך שביל נקרות היעלים (Gamsgrubenweg) המשקיף על הקרחון, עובר בכמה מנהרות ומוביל למפל נאה (כשעה הליכה לכל כיוון). ממרכז המבקרים יוצאים סיורים מודרכים לקרחון (לסיור באנגלית יש להתקשר ולתאם לפחות יום מראש). קאזֶרְאֶק (Kasereck; 1911 מ') – תצפית, לוחות מידע על הצמחייה והנוף בצד זה של הרכס, וכן חנות גבינות מסורתית.

ֶליכטנְשטָיינְקלאם (Liechtensteinklamm) נמנה עם הנקיקים העמוקים ביותר בהרי האלפים. הנקיק צר כל כך, עד כי קירות הסלע התלולים, המתנשאים בשיאם לגובה של כ־300 מ', נדמים לפעמים כנושקים זה לזה. הנקיק נוצר כתוצאה מאלפי שנים שבהן חצב הפלג ההררי גרוֹסְאָרלֶר אָכֶה (Grossarler Ache) את דרכו בהרי פּוֹנגָאוּ (Pongau). הוא נתגלה ב־1885 וקרוי על שם יוהאן השני, נסיך ליכטנשטיין, שתרם תרומה כספית נכבדה לפיתוח הנקיק ולהקמת מסלול הליכה לאורכו. המסלול עובר ברובו בתחתית הנקיק או בגובה בינוני מעליו, על גשרי עץ ובתוך מנהרות בסלע. בסוף המסלול תצאו מהנקיק אל נקודת תצפית נהדרת על מפל שלאיֶיר (Schleierwasserfall) ומשם תחזרו באותה דרך. בקיץ הנקיק עלול להיות צפוף באמצע היום, ומגרש החניה העליון (הקרוב ביותר) עלול להתמלא. כדי לחסוך עיכובים (לא כיף להיתקע כל הזמן מאחורי משפחות אחרות) עדיף לבקר בנקיק בשעות הבוקר או בשעות אחר הצהריים המאוחרות. מומלץ לנעול נעלי הליכה וללבוש ז'קט או מעיל קל. |הסיפור|זעמו של השטן אגדה מקומית מספרת על עסקה מפוקפקת שחתם נפח מהעיירה אוֹבֶּרְאָרל עם השטן. הנפח הבטיח לשטן את בתו אם יביא את מעיין המרפא של גאסטָיין אל פתח דלתו בטרם יקרא התרנגול את קריאת הבוקר. כששמעה על כך אשתו של הנפח, היא כעסה מאוד על בעלה והחליטה לסכל את מזימתו. האישה טבלה את ראשו של התרנגול במי הבאר, וכך גרמה לו לקרוא בקול עוד לפני עלות השחר. השטן, שהיה בדרכו לעיירה עם מי המרפא, חשב שאיחר את המועד, ומרוב כעס השליך את המעיין מטה, לעומקו של נקיק ליכטנשטיין. וכך עד היום נובע המעיין בעומק הנקיק, במקום שבו איש אינו יכול לרחוץ בו.

עולם הקרח העצום הוא השם הציורי שניתן – ובצדק – למערכת מערות הקרח הנגישה הגדולה באירופה כולה. התנגשות בין הלוחות הנעים בקרום כדור הארץ סדקה את סלעי הגיר באזור לפני כמאה מיליון שנה, וסדרה של תהליכים כימיים גרמה לסדקים להתרחב וליצור מבוך אדיר של חללים תת קרקעיים שאורכו יותר מ־40 ק"מ. האוויר הקפוא הנושב דרך הפתחים בחורף מקפיא את המים המטפטפים במערה לתצורות קרח מופלאות – נטיפים, זקיפים ופסלי ענק המזכירים בעלי חיים ודמויות מן המיתולוגיה. הכביש המפותל המטפס מוֶורפֶן אל המערה פתוח לרכב פרטי (כרבע שעה נסיעה) ובסופו יש מגרש חניה גדול, אבל מי שנרתעים מנהיגה בסיבובים חדים יוכלו לחנות במגרש חניה ייעודי בתחילתו ולנסוע למערה באוטובוס. ממגרש החניה העליון מטפס שביל תלול (כ־20 דקות הליכה) אל הרכבל, שיעלה אתכם תוך דקות אחדות לגובה של 1575 מ' מעל פני הים. הכרטיס לרכבל (הלוך ושוב) כלול במחיר הכניסה למערה. ליד התחנה העילית של הרכבל שוכנת מסעדת Oedlhaus, בה מגישים אוכל מקומי במחירים סבירים. טיפוס של כ־20 דקות נוספות בנוף מרהיב יביא אתכם לכניסה למערה, שם מתחיל הסיור המודרך. אורך הסיור כשעה והוא נערך באנגלית או בגרמנית. אם הילדים מבינים אנגלית הם עשויים ליהנות מההדרכה, שהיא קלילה ומעניינת ברובה . בתחילת הסיור תקבלו עששיות גז כדי להאיר את דרככם; פרט לכך, המערה אינה מוארת (כדי לא לפגוע בתצורות הקרח העדינות), אבל המדריכים משתמשים מדי פעם בפלאש כדי לאפשר למטיילים להתפעל מהיופי המופלא שמסביב. במסגרת הסיור תיתקלו בקיר קרח הנוטה בזווית 45 מעלות, תבקרו ב"אולם הקתדרלה" שאורכו 70 מ' וגובהו 40 מ', תעברו במנהרת קרח צרה ומאיימת ותרדו כ־700 מדרגות כדי לשוב לחלל הכניסה. |המסגרת|חשוב לדעת # הטמפרטורה בתוך המערה היא לרוב מתחת לאפס, גם בשיא הקיץ, ולכן חשוב להצטייד בביגוד מתאים (מעיל, גרביים חמים, כובע וכפפות) ולהכין את הילדים. החלק הקר ביותר הוא הכניסה למערה עצמה, בשל הרוחות העזות הנושבות שם. # השביל המוביל למערה הוא עלייה של יותר ממאה מ', והמערה עצמה אינה מותאמת לעגלות ילדים. מסיבה זו הביקור אינו מומלץ למתקשים בהליכה, לחולי לב ולילדים עד גיל ארבע. כדאי גם לתכנן משחקי דיבור או פעילויות אחרות כדי לשעשע את הילדים במהלך הטיפוס. # חשוב לנעול נעליים חמות, נוחות ומתאימות להליכה, ורצוי גם לגרוב שני זוגות גרביים. # הצילום בתוך המערה אסור, כדי להגן על תצורות הקרח העדינות. # הסיור המודרך אורך 75 דקות, אבל מומלץ להקדיש לביקור כולו כארבע שעות (כולל הטיפוס, הנסיעה ברכבל והחזרה). # בימים שבת וא' בחודשי יולי-אוגוסט מגרש החניה העליון עלול להתמלא. במקרה זה, הכביש נחסם ואפשר להגיע למערה רק באמצעות שירות האוטובוסים. עדיף להימנע מביקור במערה בימים אלה.

פסגת קיצשטָיין (Kitzsteinhorn) היא אתר סקי פופולרי לאורך כל השנה בזכות שני הקרחונים הגדולים המשתרעים על מדרונותיה. זהו אחד המקומות היחידים באוסטריה שבו מובטח לכם שתראו שלג גם בשיא הקיץ. בחודשים יולי עד אמצע ספטמבר תוכלו לבלות יום שלם של כיף באטרקציות למשפחות הפזורות ברחבי האתר – אבל מחוץ לעונה זו הביקור מומלץ רק לגולשי סקי או לחובבי טבע מושבעים. לתחנת הפסגה (3029 מ') עולים שלושה רכבלים, דרך שתי תחנות ביניים – לאנגְוויד (Langwied; 1976 מ') ואָלפּינְסֶנטֶר (Alpincenter; 2452 מ'). בשני הקטעים הראשונים תוכלו לבחור בין רכבלים גדולים יותר (המכונים Gletscherjet) לבין רכבלים לקבוצות קטנות (Panoramabahn ו-Langwiedbahn); הרכבלים הגדולים מפחידים פחות, אבל רואים מהם פחות נוף. בתחנה הראשונה, לאנגְוויד, יש מגרש למשחקי מים (Aqua Spielplatz), שבו יוכלו הילדים לבנות סכרים, להטות נחלים ועוד. ליד תחנת אָלפּינְסֶנטֶר, אחרי הרכבל השני, יש מסעדה גרמנית נחמדה ולידה גן שעשועים אתגרי (Abenteuer Parkplatz), עם קורות איזון, קיר טיפוס ואומגה. אתם עשויים להיתקל בשלג כבר שם, אבל גם אם לא – אל תדאגו: בפסגה יש תמיד הרבה מהלבן הלבן הזה. את הקטע השלישי, המוביל לתחנת הפסגה, עולים ברכבל הפתוח Gipfelbahn. ההורים ייהנו כאן מתצפית מרשימה, ואילו הילדים ישמחו ללכת דרך מנהרה באורך 360 מ', העוברת בעומק ההר ויוצאת ממנו אל מרפסת תצפית נוספת. המנהרה ידועה גם כגלריית הפארק הלאומי (Nationalpark Gallery), כי בכמה תחנות לאורכה הוצבו תצוגות מעניינות על גיאולוגיה, על כרייה ועל בעלי חיים בפארק הלאומי הוֹהֶה טָאוּאֶרן (Nationalpark Hohe Tauern). עם זאת, גולת הכותרת של הביקור בקיצְשטָיינְהוֹרן היא ללא ספק זירת הקרח (Ice Arena), מתחם פעילויות מושלג הפתוח רק בחודשים יולי-אוגוסט (כשמזג האוויר נעים). המתחם ממוקם במישור הקרחונים (Gletcher Plateau; 2900 מ'), ומגיעים אליו בפוּניקוּלָר היורד מהפסגה. כאן תוכלו לשבת על כיסאות נוח במישור מושלג, לטייל ברגל על הקרחון או לעלות במסוע ולהחליק במורד הקרחון (על יריעות פלסטיק או במגלשות שלג). שימו לב שבתחנת הפסגה קר מאוד גם בקיץ; יש להצטייד במעילים, בנעליים מתאימות, בכובעים ובכפפות. אם בכוונתכם לתת לילדים לשחק בשעשועי המים, חשוב לקחת בגדים להחלפה – מאוד לא רצוי להתמודד עם הקיפאון בבגדים רטובים. |הסיפור|מדברים על שלג לא משנה כמה חם בעמק, בתחנת הפסגה בטוח שתראו שלג. בדרך (באוטו או ברכבל) החליפו חוויות בין בני המשפחה: - מי ראה/הרגיש פעם שלג? למי זו תהיה פעם ראשונה? - איפה ראיתם שלג בסרט? או קראתם עליו בספר? - אם לא ראיתם שלג, איך אתם מדמיינים שהוא יהיה? מה תהיה ההרגשה בידיים? ברגליים? - אם כבר הייתם בשלג, מה אתם הכי אוהבים בו? אחרי הביקור תוכלו לדבר על החוויה. האם השלג היה שונה משציפיתם? האם השלג כאן אחר מאשר במקומות אחרים?

*המסלול* לשכת המידע לתיירים, הסמוכה לחניון, יכולה לשמש נקודת מוצא לסיור קצרצר במרכז העתיק. צאו מהלשכה ופנו ימינה (צפונה) לאורך Brucker Bundesstr. במהרה תראו מימינכם את הכיכר הירוקה שלוֹספּלאץ (Schlossplatz), ומולה את המגדלים של טירת רוזנבֶּרג (Schloss Rosenberg), מקום משכנו של בית העירייה. פנו ימינה במדרחוב הנאה Dreifaltigkeitsstraße, הרצוף בתי מלון בסגנון מסורתי; בקצהו תראו את מגדל המועצה העירונית (Vogtturm; נקרא גם מגדל קאסטנֶר – Kastnerturm), שנבנה לצרכים צבאיים בימי הביניים. |תמונה_בטקסט1791| כדי לראות את אגם צֶל (Zeller See), גאוותה של העיירה, המשיכו משמאל למגדל ואז פנו שמאלה ל-Kirchgasse ומשם ימינה ל-Seegasse. המדרחוב הנאה יוביל אתכם לטיילת אֶספּלאנאד (Esplanade) שעל גדת האגם; ישר לפניכם תראו את גרנד הוטל (Grand Hotel), מלון פאר שהיה לאחד מסימני ההיכר של העיירה. |תמונה_בטקסט1792| פנייה ימינה בטיילת תביא אתכם, לאחר כ־200 מ', לרציף שממנו יוצאים טיולי השיט באגם. בחברת הספינות Schmitten מציעים שיט בן 45 דקות בספינה הוותיקה Kaiserin Elisabeth או ב=Schmittenhöhe החדשה והגדולה יותר. טיולי השיט הם דרך נהדרת לחוות את הנוף ההררי בלי ללכת יותר מדי. אם תפנו שמאלה בטיילת, לעומת זאת, תיכנסו לפארק העירוני (Stadtpark), שבו יוכלו הילדים להשתעשע במגרש המשחקים המושקע קינדֶרלנד (Kinderland) בעוד ההורים נהנים מהצל ומהנוף לאגם. המשיכו עוד לאורך האגם ותגיעו לחוף הרחצה העירוני (Strandbad Zell am See).*סמסלול*

הקֶלטים שהתגוררו באזור בּאד דירנבֶּרג (Bad Dürrnberg) לא החליקו מעולם במורד ההר במגלשת הרים מהירה, אבל זה לא הפריע לאיש להעניק למגלשה הארוכה ביותר בחבל זלצבורג (2.2 ק"מ) את השם הברק הקֶלטי (Keltenblitz). החוויה מתחילה ברכבל כיסאות מלהיב המטפס לגובה של 1312 מ' מעל פני הים, וממשיכה בגלישה במסלול מפותל במדרון המיוער, עם מוטות היגוי שיאפשרו לכם לשלוט במהירות. אם תאטו כדי לנשום תוכלו אולי להבחין בנוף המרהיב של העיירה האלָיין ובעמק הירוק, המנוקד בכפרים קטנים. המושבים מיועדים לאדם אחד או לשניים, וילדים עד גיל שש רשאים לגלוש רק בליווי מבוגר. מהתחנה העילית של הרכבל, הסמוכה מאוד לגבול אוסטריה-גרמניה, יוצאים כמה מסלולי הליכה – בהם מסלול בן רבע שעה אל הפסגה המשקיפה לנוף מרהיב של האלפים האוסטריים והבוואריים. יש במקום גם בית קפה קטן ונחמד, שיאפשר למי שלא מתלהב ממהירות לצפות בשלווה בנוף הירוק. שימו לב: הרכבל והמגלשה סגורים במזג אוויר סוער. במקרה של ספק מומלץ לברר מראש.

12 מיליון טון של מלח יוצרו במשך קרוב ל־800 השנים בזאלצְוֶולטֶן האלָיין (Salzwelten Hallein), מכרה מלח ענקי שנסגר סופית רק ב־1989. המכרה פתוח לסיורים זה יותר מ־400 שנה ועד כה ביקרו בו כשני מיליון בני אדם. הטמפרטורה בתוך המכרה עומדת על 12 מעלות בכל ימות השנה, ולכן חשוב להצטייד בבגדים חמים ובנעליים נוחות. הכניסה מגיל ארבע בלבד. הסיור המודרך במכרה (כ־70 דקות) הוא חוויה נפלאה לילדים ולבני נוער ואין בו רגע דל: תחילה לובשים חליפות מגן לבנות המזכירות בגדי כורים, ואחר כך יורדים אל תוך המכרה ברכבת כורים ישנה אך מהירה, רואים סרטים הממחישים את תהליך הייצור, שטים ברפסודה באגם של מי מלח וטועמים מהמים המלוחים להפליא. הדובדבן שבקצפת הוא צמד מגלשות עץ, אחת ארוכה ואחת ארוכה יותר, שבמורדן גולשים הילדים במהירות ומרגישים כמו כורים אמיתיים. עם זאת, הסיור ממוסחר למדי, וכולל לא פחות משלוש הזדמנויות למכור לתיירים תצלומים במחיר מופקע (שבעה אירו לתמונה). בקיץ הסיורים מתמלאים במהירות, וכדי לצמצם את זמן ההמתנה כדאי להגיע מוקדם או לקנות כרטיסים מראש באתר האינטרנט. ההדרכה ניתנת בגרמנית, באנגלית ובאיטלקית, כשהסרטים בגרמנית (עם תרגום לאנגלית ולאיטלקית); מומלץ להיצמד למדריכים, כי לרוב הם מתחילים באנגלית ואז עוברים לשפות האחרות. כדי להספיק הכל בזמן המוקצב (ולאפשר לעוד קבוצה להיכנס) המדריכים נוטים לזרז את המבקרים, כך שנוצרת תחושה של ריצה בהולה ממוקד עניין אחד למשנהו. כתוצאה מכך (ובגלל ההדרכה בשלוש שפות), הסיור אינו מעמיק ומספק רק תמונה שטחית של תהליך ייצור המלח במכרה. למעוניינים להעמיק (או לבקר בכפר הקלטי, ראו להלן) מומלץ לשאול מדריך שמע בקופה. בצמוד למכרה נמצא כפר קלטי משוחזר (Keltendorf), שהכניסה אליו כלולה במחיר. התצוגות במבני הכפר עוסקות במגוון היבטים של התרבות הקֶלטית – מחקלאות וכרייה ועד דת ומיתולוגיה – אבל הן אינן אינטראקטיביות ועלולות לשעמם את הילדים. הכרטיס למכרה מקנה כניסה חינם לכפר הקלטי ולמוזיאון הקלטי. |הסיפור|הידעתם? * מקור שמות העיירות האלשטאט והאלָיין הוא כפי הנראה במילה הקלטית למלח, וייתכן כי אף מדובר בגלגול של המילה היוונית העתיקה למלח, |הנטה|האלס|סנטה| (ᾰ̔́λς/háls). בגרמנית, לעומת זאת, מלח הוא |הנטה|זָלץ|סנטה| (Salz) – וזה המקור לשמה של העיר זלצבורג. * בגלל ערכו הרב של המלח בעולם העתיק, הוא שימש לפעמים תחליף לכסף. המילה salary ("משכורת" באנגלית) מקורה במילה הלטינית למלח, סאל (sal), כפי הנראה כיוון שחיילים רומיים קיבלו את משכורתם במלח במקום בכסף . * הסינים היו הראשונים שהפיקו מלח לפני כ-8000 שנה - אבל הם לא כרו אותו מתחת לאדמה אלא השתמשו במלח שהצטבר על החוף של ימה מלוחה. * הכסף לבניית החומה הגדולה של סין הגיע ברובו ממיסים על המסחר במלח. * בהודו הקימו הבריטים חומה באורך 4000 ק"מ ובגובה שלושה מטרים רק כדי לשלוט במסחר במלח. * האשורים נהגו לפזר מלח בשדות אויביהם, כדי שלא יגדל בהם דבר בעתיד. הם היו הראשונים שהשתמשו בשיטה זו.

בקיץ 2015 נפתח באזור הסקי גנאדֶנאָלם (Gnadenalm) שביל חווייתי לכל המשפחה. לאורך המסלול יוכלו הילדים ליהנות לא רק מהנופים המרהיבים של השדות הירוקים וההרים מסביב, אלא גם ממגוון מתקנים והפעלות בעשר תחנות לאורך המסלול. השביל, שאורכו כחמישה ק"מ, מרוצף ומתאים לעגלות ילדים, והמתקנים חדשים, צבעוניים ונהירים, גם למי שלא דוברים גרמנית. בין השאר תוכלו ללכת על קורות עץ צרות, לדלג מקפיץ לקפיץ במסלול מרעה הפרות, לעלות לראשו של מגדל תצפית ולהירטב במתקני מים. לקראת סוף המסלול שביל צדדי קטן עולה אל מפל יוהנס (Johanneswasserfall), שמימיו צונחים אל העמק מגובה 60 מ' – הכינו את המצלמות.

קשה להחליט אם קרימלֶר ואסֶרפֶלֶה (Krimmler Wasserfälle) הוא מפל אחד או שני מפלים המרוחקים זה מזה קצת יותר מקילומטר; לפי האפשרות הראשונה, מדובר במפל הגבוה ביותר באוסטריה (380 מ') – אבל מה שמרשים כאן הוא לאו דווקא הגובה, אלא כמויות המים האדירות המתנפצות בשאון רב אל העמק (בייחוד בחודשים יוני-יולי). כיום פוקדים את המפל 400,000 מבקרים בשנה, ולכן הוא ממוסחר למדי והדרך אליו גדושה דוכנים ומזנונים לתיירים. לאחר טיפוס קצר בשביל העולה ממגרש החניה תתחילו לשמוע את שאון המפל, ובמהרה תראו פנייה אל המפל התחתון (Unterer Wasserfall). זו אולי נקודת התצפית המרשימה ביותר, ותוכלו ממש לחוש את רסס המים על פניכם (ועל עדשות המצלמה). אם הילדים קטנים כדאי להסתפק בתצפית זו, אבל עם ילדים גדולים יותר, שיכולים לטפס, מומלץ לשוב לשביל הראשי ולטפס הלאה, במסלול תלול (אבל מוצל) שלאורכו מספר נקודות תצפית נפלאות. מומלץ לטפס עד פונדק Schönangerl (כשעה), בקצה העליון של המפל התחתון; אם הטיפוס קשה מדי עבורכם, נסו להגיע לפחות עד מרפסת הגשם (Regenkanzel), שם תוכלו לראות את השמש נשברת ברסס המפל ויוצרת קשת יפהפייה, או לנקודת התצפית המרשימה יאגָה-שפרוּנג (Jagasprung), בגובה 1220 מ' מעל פני הים. ב-Schönangerl יש חנות מזכרות, מזנון מהיר (נקניקיות וגלידה) ומסעדה, כולם במחירי תיירים (כלומר יקרים יחסית). השביל ממשיך מכאן למפל העליון (עוד כחצי שעה הליכה) ואז מטפס עד ראשו (כחצי שעה נוספת) – אבל המראות דומים למדי, כך שאפשר לוותר על הקטע הזה . אם אתם רוצים לראות את המפל מכל עבריו אבל מעדיפים שלא לטפס, תוכלו לנסוע במונית לפונדק או למפל העליון ומשם לרדת ברגל עד מגרש החניה. המוניות יוצאות מנקודה השוכנת כמאה מ' ממגרש החניה (עקבו אחר השילוט) והנסיעה אורכת כ־20 דקות. קחו בחשבון שייתכן שתיאלצו להמתין זמן מה למונית בשיא העונה (עד חצי שעה). |הסיפור|בורחים לארץ ישראל הטיפוס לאורך המפל קשה לכם? מה דעתכם לעשות את הדרך הזו (ויותר ממנה) באמצע הלילה, עם תרמיל כבד על הגב ובשקט מוחלט? זה בדיוק מה שעשו ילדים כמוכם (וההורים שלהם) אחרי מלחמת העולם השנייה. הם היו יהודים שאיבדו את בתיהם במזרח אירופה וחיו במחנות פליטים (שנקראו "מחנות עקורים") באוסטריה. היישוב היהודי בארץ ישראל חשש ש"ייתקעו" באזורים שבשליטת הרוסים ולא יוכלו לעלות לארץ, ולכן שלח מדריכים שיעבירו אותם דרך ההרים לאיטליה, שם חיכו ספינות המעפילים לארץ ישראל. המעבר היה חייב להתבצע בחשאי, מבלי שאיש יראה, כי מדינות העולם לא רצו שהפליטים ימצאו את דרכם לארץ. לכן נאלצו משפחות שלמות לעבור את המסלול בלילה, כשהן סוחבות על הגב את כל הציוד הדרוש. ליד השביל העולה אל המפל חפשו פירמידת מתכת קטנה, שעליה כתובה המילה "דאגה" בעברית. הפירמידה היא אנדרטה לסיפור הבריחה, והטקסט שעליה מספר על הקושי והדאגה שליוו את הבורחים בדרכם.

אלף מ"ר של בריכות, מתקנים ושעשועי מים ממתינים לכם בתוך ואסֶרְוֶולט ואגרָיין (Wasserwelt Wagrain; בעבר נקרא אמאדֶה). המתחם מחולק לאזור פתוח, תחת כיפת השמיים, ולאזור מקורה עם בריכות מחוממות, שפתוח גם בימי גשם. בחלק המקורה יש שלוש מגלשות מים, בהן אחת עם אפקטים של אור וקול ואחת מהירה במיוחד, וכן מנהרת מים מלהיבה, בריכת גלים וגם אזור לפעוטות. בחלק הפתוח, לעומת זאת, יש ארבע מגלשות מים, ספינת פיראטים, המון מתקנים לילדים ומגרש משחקים מושקע (וגם שם יש אזור לפעוטות). במסעדת האתר מציעים מזון מהיר במחירים סבירים, ובמשרד משכירים שמשיות, כיסאות נוח, מגבות ועוד. חוץ מבריכות ומתקנים, יש באתר גם מתחם סאונה משפחתי (Familiensauna) קטן, ובו סאונה יבשה בטמפרטורה של 55 מעלות וסאונה רטובה בטמפרטורה של 45 מעלות. בניגוד לסאונות אחרות באוסטריה, כאן נכנסים לסאונה עם בגדי ים ואין גיל מינימום, מה שמאפשר להתנסות בחוויה באופן משפחתי וגם אם אינכם מחובבי העירום הפומבי.

המגדלים הרומנטיים של בּוּרג הוֹהֶנְוֶורפֶן (Burg Hohenwerfen) חולשים על עמק וֶרפֶן ממיקום מושלם בראש צוק מיוער. הביצורים הראשונים נבנו כאן במאה ה-11 כדי להגן על חבל זלצבורג. מאוחר יותר שימשה הטירה בסיס צבאי וארמון מגורים לשליטי זלצבורג, ובמגדליה נכלאו אסירים חשובים במיוחד. כיום זו טירת שעשועים והרפתקאות, המתאימה לכל המשפחה. החוויה מתחילה כבר במעלית המשופעת, המטפסת על צלע ההר ונכנסת היישר אל הטירה דרך פתח בחומה. אפשר גם להגיע לטירה ברגל, בשביל נאה אך מאתגר; אם יש לכם זמן ואתם אוהבים לטייל ברגל, עלו לטירה במעלית ורדו חזרה ברגל. גולת הכותרת של הביקור בטירה (והייחוד שלה לעומת טירות אחרות באזור) היא מופע העופות הדורסים, המתקיים פעמיים או שלוש ביום ונמשך 40 דקות (כולל הסברים בגרמנית ובאנגלית). מאמני ציפורים מיומנים בתלבושות מימי הביניים משחררים לאוויר בזים, נשרים וינשופים ומדגימים את יכולת הציד והתעופה שלהם על רקע הביצורים העתיקים. בחדרי הטירה תוכלו לראות גם תערוכה של כלי נשק (מחרבות עד תותחים), מוזיאון העוסק בציד באמצעות עופות דורסים, והרבה הפעלות לילדים (גם באנגלית). כל אלה פתוחים לביקור עצמאי, אבל בחדרים המעניינים ביותר אפשר לבקר רק במסגרת הסיור המודרך (45 דקות; בגרמנית, עם מדריכי שמע באנגלית ובשפות נוספות). הסיור עובר במרתפי העינויים של הכלא, לאורך הביצורים ובמגדל הפעמונים המשקיף לנוף מרהיב, והוא מומלץ – אבל קחו בחשבון שילדים קטנים עלולים להתעייף במדרגות, לפחד במרתפים ולהשתעמם מאורך הסיור.