אתרים

שיקגו היא עיר של כשלושה מיליון תושבים, המשתרעת על שטח של 591 קמ"ר באזור המערב התיכון. היא שוכנת לשפתו הדרום־מערבית של אגם מישיגן העצום, ובתחומיה משתרעים 29 מייל (47 ק"מ) משפת האגם. אחרי שנשרפה כליל ב־1871 וידעה שנים רבות של אי־שקט חברתי, נבנתה שיקגו מחדש והפכה לבירת הפיננסים של אזור המערב התיכון. הכרך השלישי בגודלו בארה"ב מפורסם היום באדריכלות החדשנית שלו, במוסדות החינוך והתרבות המצוינים שלו ובהיסטוריה הפוליטית הסוערת והססגונית שלו. וכאן גם התגורר הנשיא ברק אובמה, לפני שנכנס לתפקידו.

אילינוי היא מדינה כפרית בעיקרה, פרט לאזור המאוכלס בצפיפות סביב שיקגו. יש כאן מרחבים פתוחים של אדמות מרעה וחקלאות, ופה ושם פזורים כפרים זעירים או עיירות מחוז. רוב האתרים הקשורים לחייו של הנשיא לינקולן מרוכזים סביב ספרינגפילד, אזור המכונה 'ארצו של לינקולן', עמוק בתוככי אילינוי. לנופים ציוריים ויוצאי־דופן פנו אל הגבעות שלגדות המיסיסיפי, בצפון־מערב המדינה (אזור שנקרא Driftless Region), וכן אל ההרים הטרשיים שבדרום־מזרח, המכונה 'הרי האוֹזארק של אילינוי' (Illinois Ozarks).

שלא כמו שאר המדינות באזור האגמים הגדולים, נושקת אינדיאנה לאגם מישיגן רק לאורך קטע קצר יחסית שאורכו 45 מייל (72 ק"מ). כתוצאה מכך, התבססה המדינה על רשת הנהרות הנרחבת שלה - ווֹבּאש/מוֹמי (Wabash/Maumee) בצפון, ונהר אוהיו בדרום - וכן על התפתחותן של מסילות הרכבת והכבישים המהירים, שקישרו בין אינדיאנה לבין השווקים הגדולים במערב התיכון ובחוף המזרחי. אינדיאנה של היום היא מדינה שכיף לטייל בה במכונית, במיוחד בין הגבעות שלגדות נהר אוהיו ובכבישים הנופיים של ארץ האָמיש.

המדינה רבת־הניגודים ידועה כאחת המדינות החקלאיות ביותר בארה"ב: אדמות מרעה ושדות חרושים, עם חוות ציוריות הפזורות ביניהם, עיירות קטנות ועשירות בהיסטוריה, וגם בני האָמיש שהביאו לכאן בשנים האחרונות את האסמים שלהם ואת הכרכרות הרתומות לסוסים. מצד שני, לגדותיו של נהר אוהיו - סמוך לגבולותיה הדרומי והמזרחי - משתרעים כמה מאזורי התעשייה הגדולים והחשובים ביותר בארה"ב, ולשפתו של אגם אירי שוכנות ערי נמל גדולות.

המדינה נמצאת אמנם בתוככי היבשת, אך יש לה היסטוריה ימית עשירה. החלק הגדול ביותר משטחה של מישיגן הוא האזור שנקרא לוֹאֶר פֶּנינסוּלָה (Lower Peninsula - חצי האי התחתי), שמזכיר בצורתו כפפה ומוקף סביב שלושה אגמים גדולים - מישיגן, יוּרוֹן ואירי. כאן נמצאות גם הערים הגדולות ביותר במדינה, בהן דטרויט, וגם חלק הארי של האוכלוסייה והתעשייה במישיגן. במאה ה־19 היה אזור לוֹאֶר פֶּנינסוּלָה יעד תיירות חשוב, בזכות הדיונות סחופות־הרוחות ומטעי הדובדבנים. אזור אָפֶּר פֶּנינסוּלָה שמצפון־מערב לכאן פראי הרבה יותר;‏ מצפון תוחם אותו אגם סוּפּיריור, והוא נוסף לשטחה של מדינת מישיגן רק ב־1834. מאז הפך האזור ליעד תיירות פופולרי מאוד.

לרוב האמריקנים, המדינה היא שם נרדף לגבינה או לבירה: וויסקונסין ידועה בכינוי 'המחלבה של אמריקה', וּמילווקי מפורסמת במִבשלות הבירה העתיקות שלה. שני הדימויים אמנם נכונים, אבל המדינה החקלאית ברובה היא גם יעד חשוב לתיירים באזור המערב התיכון. היא משופעת בפניני תיירות, מאיי אָפּוֹסְל שבצפונו של אגם סוּפּיריוֹר ועד 99 פארקי המדינה, היערות והשבילים המטופחים שלה. הצטרפו גם אתם לאלפי המטיילים שתרים את וויסקונסין ברגל או על אופניים ונהנים מנופיה: סחופת קרחונים, צוקים משוננים, נהרות רחבים, יערות עבותים ועמקים ירוקים.

המדינה המוכרת בכינוי המפתה 'ארץ 10,000 האגמים', אמנם בורכה באגמים מקסימים שהפכו אותה יעד לא־יקר לפעילויות חוץ, אך דווקא הנהרות שזורמים בה הם שעיצבו את תולדותיה כמרכז חשוב למסחר וחקלאות. רבים מהנהרות, הנחלים והאגמים זוכים היום להגנה במסגרת פארקים ושמורות ומספקים פנינה נדירה של שלווה ושל טבע מרהיב באזורי הבר הנרחבים של מינסוטה.

המדינה מפתיעה בגיוונה העצום וידועה בשמיים הכחולים והאינסופיים שפרושים מעליה, ביישובים חקלאיים זעירים הפזורים פה ושם ובשדות חיטה אינסופיים בחציה המזרחי;‏ רבים באים לכאן כדי למצוא שקט ושלווה ולהתחבר לטבע. במערב המדינה משתרעת רמת מיזורי היבשה והסלעית, ובה אזור הבֶּדלֶנדס הצחיח של הפארק הלאומי תיאודור רוזוולט, וגם יותר מעשרה אתרים היסטוריים שנכללו במסעם הארוך של לואיס וקלארק לגדתו של נהר מיזורי (1803-1806). שני החוקרים שהו 146 ימים בצפון דקוטה של ימינו, בדרכם מערבה ובחזרה מזרחה. לגדות הנהר, מצפון לבירה הנעימה ביסמרק, משתרעים שטחים נרחבים ובתוליים שנראים גם היום כפי שנראו בתחילת המאה ה־19.

נהרות, גבעות, צוקים, ערבות משתפלות ואזורי בֶּדלֶנדס הם שמגדירים את נופיה של המדינה. נהר מיזורי חוצה את דרום דקוטה מצפון לדרום;‏ ושדות התירס והסויה שמכסים את המישורים השטוחים במזרח, מפנים את מקומם במערב לאזורי ערבה ולבֶּדלֶנדס סלעיים, לאורך הפרוזדור שיוצר ממזרח למערב הכביש הבינמדינתי I-90. מבחינה תרבותית, עיצבו את המורשת המקומית שבטי האינדיאנים דקוטה, לאקוֹטָה, ונאקוֹטָה סוּ, שנדדו באזור וצדו באפאלו באזורי הערבה, עד שמושבם הועתק לשמורות בסוף המאה ה־19. כיום מתגוררים במדינה כ־60,000 אינדיאנים.

השטחים הפתוחים והעצומים של המדינה, והתלמים שהותירו אחריהם גלגלי העגלות של אלפי המהגרים מערבה, מתמצתים היטב את הגיאוגרפיה ואת ההיסטוריה של אזור המישורים הגדולים. הכביש המהיר והבינמדינתי I-80 מוביל מערבה בצלו של העמק הרחב של נהר פּלאט, אך לצדו כבישים ונתיבים היסטוריים - שביל אורגון, נתיב המורמונים ונתיב פוני אקספרס, וגם לינקולן הַייוֵויי ההיסטורי (כיום US 30). צפונה מכאן, מכיל בתחומו אזור הסֶנדהילז (Sandhills) שבמרכז נברסקה את שטחי הערבה הנרחבים והבתוליים ביותר, ואילו באזור הפֶּנהֶנדֶל שבצפון־מערב המדינה פזורים צוקים סלעיים וקניונים עמוקים. שתי הערים הגדולות בנברסקה הן אוֹמאהָה ולינקולן, בדרום־מזרח המדינה.

המדינה משתרעת מנהר המיסיסיפי שבגבולה המזרחי ועד נהר מיזורי בגבולה המערבי, ונדמה שכל כולה נוף אינסופי של גבעות משתפלות, שדות תירס מלבלבים, אסמים ישנים וכנסיות עץ כפריות. אָיוֹוָה היא אחת המדינות החקלאיות ביותר בארה"ב, ולה מורשת ארוכה של קהילות קטנות של חוואים חרוצים. תדמית זו הפכה את אָיוֹוָה לתפאורת הרקע המושלמת לסרטים הוליוודיים שמבקשים לשמר את אמריקה הכפרית של פעם;‏ אבל במדינה פזורות גם כמה ערים תוססות, בהן הבירה דֶה מוֹין, המתהדרת במוזיאונים נפלאים לאמנות ולהיסטוריה.

נהר מיזורי והכביש הבינמדינתי I-70 חוצים את המדינה, מחברים בין שתי הערים הגדולות - סיינט לואיס וקנזס סיטי - ומספקים גישה נוחה וקלה אל הבירה שבמרכז המדינה, ג'פרסון סיטי. בפינה הדרום־מערבית מתנשאים הרי אוֹזארק הסלעיים, והאזור מחורץ נחלים ונהרות יפהפיים ומושלם לקמפינג ולשיט בקאנו.

לרוב האמריקנים, קנזס היא שם נרדף לשדות חיטה וחמניות, למרחבים פתוחים ולסצינות מתוך הסרט הקוסם מארץ עוץ (1939). אבל קנזס האמיתית מעניינת הרבה יותר, היסטורית וגיאוגרפית גם יחד. תוך כדי נסיעה בכבישים הבינמדינתיים I-70 ו-I-35, או בכבישים הצדדיים, תיתקלו לעתים מזומנות בעדויות לעברה הסוער של קנזס במאה ה־19, כטריטוריה אינדיאנית, כשדה קרב במאבק נגד העבדות, וכיעד להובלת עדרי בקר. בקנזס משתרעות גם שתיים מקומץ ערבות בתוליות שעוד נותרו בארה"ב, בין הגבעות המשתפלות מדרום לבין העיר מנהטן, שם שוכן הקמפוס המקסים של אוניברסיטת המדינה.

את המדינה תוחמות שש מדינות, והיא משתרעת בצומת תרבותי, גיאוגרפי והיסטורי. רכסי הרים משוננים ורמות גבוהות מתמזגים כאן ביערות, במישורים של שדות חיטה ובשטחי ערבה נרחבים. באוקלהומה מתגוררת האוכלוסייה הגדולה ביותר של אינדיאנים בארה"ב - יותר מ־250,000 תושבים המייצגים 67 שבטים - וזאת בעקבות ההגירה הכפויה במאה ה־19, כשהאזור נחשב לטריטוריה האינדיאנית. מספר גלי הגירה, בשנים 1889-1895, הביאו לכאן המוני מתיישבים לבנים ושחורים, ואוקלהומה הצטרפה לארה"ב כמדינה מן המניין ב־1907, כשנתגלה בה נפט.