כשמגיעים למרכז עז, עולים ברכב בכביש שמשמאל למגרש-החניה, ומיד מגיעים לכניסה לאחוזת לה שוור ד'אור (Château de la Chèvre d’Or). אני כותב "כניסה" מפני שיש שער, אבל לה שוור ד'אור, כמו שאטו עזה, הם חלק מהכפר, בלי חציצה בינם לבין רשות הרבים. נוף מופלא נשקף מהטראסה, מהמסעדה, מהבריכה - ומהחדרים המעוצבים בעידון, שחלקם מפוזרים בבתים עתיקים בכפר.
ליד השער עובדים פורקים את המזוודות, נושאים אותן לחדר ו"מעלימים" את המכונית. האורח עושה דרכו בשביל ארוך עד הקבלה, תוך שהוא מתפעם מנופים שהם מהיפים שאפשר להעלות על הדעת - החלק המזרחי של קאפ-פרה, הכפר סן-ז׳אן וספינות לבנות במימי המפרץ. משמאל למטה, בגינות השאטו, פסלים מונומנטאליים של פילים, צבים וסוסים ולוח שחמט ענקי. ואז נשקפת עז הזהב, הסמל, פסל שרואים אותו כמעט מכל מקום. הואיל והבנייה ביניימית, אסור לשנות דבר במבנה הבתים. לכן, הדלת מהחדר למרפסת נמוכה מאוד. אמנם מזהירים אתכם מראש, אבל קורה ששוכחים - וחוטפים בראש. גבוהים, היזהרו! פתח שנבנה בימי-הביניים נשאר כפי כשהיה, אנחנו גבהנו.
האגדה על עז הזהב
בבית קטן בשולי עז חיתה אישה זקנה, ולה עזים שרעתה בשיפולי הכפר. בערב חלבה את עזיה. בבוקר אספו את החלב. על כך הייתה פרנסתה. מדי יום שמרה לעצמה הזקנה מעט חלב, וגבנה גבינות שמכרה בימי ראשון בשוק. את מטבעות הזהב שקיבלה שמרה, מוסתרים בביתה.
האישה מתה וזכרה נשכח. כעבור שנים רבות, איכר, מונחה על ידי עז בעלת גיזת זהב, גילה את הבית הנטוש והחליט לרכוש אותו. כשנכנס לביתו החדש, גילה את מטמון הזהב: ציפוי הסיד שמאחוריו הוסתר, התפורר, וחשף את האוצר. כך הצליח האיש להגשים את חלום חייו: בית מפואר. כה מרשים היה הבית, שבאזור כינו אותו ה"שאטו'". וכך עד עצם היום הזה.
שאטו בכפר
חלק מחדרי המלון מפוזרים בכפר. הדלתות נפתחות היישר לסמטאות שמטיילים בהן התיירים. על דלתות החדרים אין מספרים או שמות. לתלות על ידית הדלת שלט "נא לא להפריע", כמו בכל מלון מצוי, ייראה כאן מוזר. קיים מספור, שמוכר רק לצוות, ומקל על חייו. בלעדיו לא היו מצליחים לשלוח חדרנית או מלצר לחדר כלשהו.
המלון אירח ומארח דמויות מוכרות ונוצצות. שוו בנפשכם שבעודכם מטיילים בכפר, נפתחת דלת לא מסומנת, ויוצאת לסמטה כוכבת קולנוע נודעה, בדרכה לבריכה או למסעדה. או שמולכם יופיע לפתע זמר מהולל הנופש בקיץ בעז. בעבר הרחוק, המפרי בוגארט ואליזבת טיילור פקדו את לה שוור ד'אור. ויותר קרוב לימינו - קלינט איסטווד ורוברט דה נירו.
לה שוור ד'אור הוא רלה-א-שאטו שהיה פעם מסומן במדריך בסגול - סימון של שיא הפאר. היו כמותו רק כעשרה בכל צרפת. הצבעים בוטלו, ההידור נותר. במלון חדר כושר, ג'קוזי חיצוני, בריכה נופית מחוממת, בריכת אינסוף לא מחוממת, עיסוי ויוגה בגן. מטבע הדברים, כל חדר שונה ממשנהו.
לה שוור מתרחב בלי-הרף. ב-2000 היו 21 חדרים ו-8 סוויטות. ב-2016 - 30 חדרים ו-9 סוויטות. בסוף 2022 – 45. רוכשים כל בית שמתפנה – וחניות פרטיות. כמה מחדרי המלון ממוקמים בבתים שהם חלק מחומת הכפר, בראש המצוק. מהחדר הגבוה ביותר בכפר ועד לשיפולי הגנים, מתפרס המלון לגובה 100 מטר לפחות, כ-25 קומות של שבילים וגרמי מדרגות. עז בכלל והמלון בפרט הם כמכון-כושר תחת כיפת השמיים. בשביל להתמצא במלון, נותנים לאורח מפה קטנה. מחיר החדרים נקבע בעיקר על פי הנוף הנשקף מכל חדר: עניין של זווית. את המלון מנהל תיירי נאידו, אחד האנשים המעורים ביותר בנעשה בעולם הגסטרונומיה והמלונאות בצרפת וסביבה.
עונג רב הוא ללגום את האפריטיף על המרפסת הגדולה, מעל עז הזהב והנוף המרהיב. יושבים ליד מעקה המרפסת, ומלצר מניח על אדן האבן מגש נאה ועליו מתאבנים ללוות את האפריטיף. ברגעים אלה, כשאני יושב רגוע מול הנוף, עם כוסית ביד, צופה בים ובנוף המואר של קאפ פרה, ומהרהר, ברור לי שלה שוור ד'אור הוא המקום האהוב עלי ביותר בכל פרובאנס.
אבל לה שוור ד'אור אינו מלון סגור כלפי חוץ אלא חלק מהכפר. כך שתושבים או תיירים יכולים לצוץ לפתע ולהפר את השלווה. הדבר קרה: ברנש מהכפר התיישב לידי והתחיל לחפור לי. נאלצתי לקום וללכת אל חדרי.
למסעדה שני כוכבי מישלן, ובלה שוור ד'אור מנסים במוצהר להגיש חוויה גסטרונומית ברמת הנוף. ומצליחים. השף רונאן קרווארק (Ronan Kervarrec), 45, בן להורים מסעדנים בחבל ברטאניה, הגיע ממלון-הפאר לה רואיאל מנסור במרקש, השייך למשפחת המלוכה. לצדו פעלו השף-פאטיסייה ז'וליין דיגור, והסו-שף סבאסטיין פאראמון. קרווארק פרש בן לילה, בשיא העונה. החלטתו נפלה כרעם ביום מהיר ומיד חיפשו שף ברמתו. מצאו את ארנו פיי (Arnaud Faye), בעל שני כוכבים במסעדה בשאנטיי שליד פאריס. את פיי פגשתי במקרה בבראסרי בפאריס בסוף דצמבר 2013, והוא הזמין אותי לטעום את מטבחו בשאנטיי. אבל המפגש הבא כבר היה בעז, בספטמבר 2016. נסיעה מיוחדת ממארסיי, כדי לבדוק את מטבחו.
שיערתי שישמרו פחות או יותר על הסגנון השמץ קלאסי – זה מה שאוהבים הלקוחות. טעיתי. פיי ירד לריביירה ללא היכרות עם המטבח האזורי, הסתובב שבועיים לחפש ספקים איכותיים, וגיבש יש מאין תפריט חדש – שונה לחלוטין מהמטבח של קודמו. פיי מבשל במוצהר מטבח מחובר לאזוריות.
בין לבין בישל בהצלחה פאראמון, שגם התקין לנו את הארוחה הראשונה. האיש יודע את מלאכתו. הוא קיווה להחליף את קרווארק. כשנשכר פיי, החליט לפרוש. הוא עבר לרלה-א-שאטו בנורמנדי. ז'וליין דיגור, הפאטיסייה הגאון, נשאר. מה טוב.
המטבח על-פי פיי
כשנכנסים למסעדה בערב, המראה קסום. היא משתקפת בקיר הזכוכית על רקע האורות של סן-ז'אן-קאפ-פרה ופסל העז. בתשע, המקום מלא לגמרי. מאנון, שם מספריו של מרסל פאניול, מכהנת לכמה ימים כרב-מלצרים. היא מהוקצעת ויעילה. המלצרית שלי היא אורור, זריחה. השירות מהוקצע.
ביקשתי יין הכי מקומי שיש. הסומלייה הציע לי כמובן יין Bellet, האפלאסיון שכרמיו בתוך תחומי ניס. יקב שאיני מכיר: La Source. לבן 100% רול. רענן, עם שמץ מרירות נעימה. הוא ליווה אותי לאורך כל הארוחה.
התפריט קטן: רק עשר מנות, וגם קאוויאר למעוניינות ועגלת גבינות. ולסיום, חמישה קינוחים של דיגור.
השף הכין לי ארוחה שמייצגת את מטבחו החדש. מכיוון שעיינתי בתפריט, ביקשתי שקדי עגל. כשיש, אני לא יכול לוותר. השף טען באמצעות מאנון שזה יכביד עלי, והציע לוותר על היונה. מזל ששכנעתי אותו שלא.
הארוחה נפתחה בכמה מנות קטנטנות, שכינה Les Patiences. לחם חלוט בלימון, ושמן זית של יצרן נודע בגבעות מצפון למונקו, Lessatini. צדפה מאגם Thau שממערב לפרובאנס – בלימונצ'לו! מקרל ומחית גרגרי חימצה. גולת פואה גרא ביין מוסקט קורסיקאי, כמו סוכרייה על מקל, ועוד.
בפתח הארוחה, "מלון, צלוי ללא בישול, homard ואזוב מצוי" - שלא קל למצוא בסביבה, אמר לי השף. מנה ללא ניגודים. יש הרמוניה בין מתקתקות האומאר לשלושת סוגיו של מלון הקאנטלופ, שנשארים פריכים. והכול מבושם בניחוח קל של אזוב. מנת האומאר מוגשת מכוסה בפעמון זכוכית גבוה מהסוג ששימש בעבר לכיסוי מנגנוני-שעון דקורטיביים. בכל פעם שמגישים מנה כזו לסועד ומרימים את הפעמון, ריח ניחוח של עישון קל נפוץ בחלל המסעדה.
אחרי "אורניות צלויות, ניוקי ופולנטה רכה", עם ״מיץ חצילים״, שהוא הרוטב שיוצקים מעל, הגענו אל העיקר.
ראשית-כל, "ברבוניית סלע על האסכלה, pistes (כינוי ים-תיכוני לקלמרי קטנים) וקישוא, ותבלין שקד-קארי". ניחוח של ים בצלחת. מצוין.
"יונה מבושלת בעלי גפן, שוקיים ב-barbajuan (רביולי בנוסח מונקו), עלי סלק בפיסטוקים, רוטב זיתים". אחת משתי פסגות הארוחה. היונה באיכות יוצאת דופן. רמה בפני עצמה. ועדיין לא הגענו לפסגה, שהיא:
"שקדי עגל, מלוכים בנוסח bagna cauda, עם אורניות פריכות ורוטב פרמיג'אנו". באניה קאודה, מקאלדה, חמה, היא קריצה למתכון מפיימונטה הסמוכה: רוטב חם על בסיס אנשובי, שמן זית ושום שטובלים בו ירקות בזמן הארוחה. קשה לתאר את נימוחות שקדי העגל, גם הם מוצר עילית, ואת תענוגות החיך כולו מהמנה המדהימה הזו, המבוססת על מוצרים פשוטים. לו עדיין הייתי גו מיו, היו שלוש המנות זוכות לציונים 18 (הדג), 19 (היונה) ו-20, כן 20/20, שקדי העגל... לא נותר לי אלא להתענג על הקינוח בהא הידיעה, מנה שהיא יצירה: צלמית של לימון ממאנטון מתחת לכיפת זכוכית. קונספט אמנותי וביצוע יוצאי-דופן של הפאטיסייה ז'וליין דיגור (Julien Dugourd) - שמשנה אותו בלי הרף. גרסת 2016 קלילה מזו של 2015, ונוסף לה שמץ ריחן.
צריך לציין את האומץ של ארנו פיי. בתוך זמן קצר מאוד ובלי הכנה מוקדמת במטבח האזורי, גיבש תפריט שהתנער פחות או יותר מהקלאסיקה המתונה של לה שוור ד'אור, שהתבססה על מיטב המוצרים מכל מקור אפשרי, והימר על בעיקר האזוריות ועל היצירתיות. והתוצאה היא הישג. התפריט שלו מחזיר אותנו אל הימים שבהם הריביירה ומה שמעליה נקראו "רוזנות ניס", חלק מנסיכות סאבויה. מוצרי הים התיכון, ופזילות לאיטליה בכלל ופיימונטה בפרט. אני אוהב מטבחים שמגיעים לשיאם במוצרים פחות "מיוחסים", חלקי פנים. כאן, שקדי העגל. מעולם לא אכלתי כמותם. ושקדי עגל אני אוכל כבר כמעט 60 שנה, מאז שאבי ז"ל לקח אותי למסעדת "לה וייה גולואה" ברי די פובור מונמארטר. הוא אכל בה בנעוריו, והיא התקיימה עד לשנים האחרונות. שם טעמתי שקדי עגל לראשונה. ומניסיון אני יודע שלפעמים מתאכזבים מאיכות המאכל הקלאסי הזה, ורק בנדיר, כמו אצל פיי, הוא מתעלה לפסגות
אכן, גם הפעם היה זה מטבח ברמת הנוף.
אצל שף משכמו ומעלה
חזרתי לשם בסוף 2019, כחלק ממסע של עדכונים גסטרונומיים. זו הייתה ארוחה שבה הוכיח השף את שליטתו המוחלטת ברזי המטבח האזורי משני עברי הגבול. ואת המטבח העממי הזה, הוא לקח לגבהים של המטבח העילי.
במסעדת-העל הזו, מחליפים את המפית גם כשקמים מהשולחן לכמה דקות. זה נוהג של מסעדות שלושה כוכבים. אני סבור שפיי מתקדם בעקביות לעבר הכוכב השלישי.
הרטבים מדויקים כל כך, מלוטשים כל כך, עם חמיצות משובחת ושמץ מרירות דק מן הדק. כשמצמצמים אותם, נמנעים ממליחות-היתר שנתקלים בה במסעדות צמרת כשמצמצמים צירי דגים ופירות ים
ארוחת הערב שלנו החלה עם פיסאלאדייר, אין אזורי מזה, לחם בריוש בריחן, חמאה, שמן זית בלימון. אחר כך עוגה קטנה בטעמי לימון ופרמיג'אנו, ו"כרית דגים בסטוקפיש". סטוקפיש, או אסטופיקדה, כפי שהסברתי למעלה, היא בקלה מיובשת ומומלחת שהושרתה במים רבים. מטגנים עם בצל, עגבניות ויין אדום, ומוסיפים אנשובי וחופן זיתים. אין באזור ניס מנה עממית אופיינית יותר. רק שאצל פיי, השם הוא עילה למקוריות.
טרטר של דג סלע עם מקפא של מרק דגים הקדים טורטו Tourteau)), סוג של סרטן גדול, מצונן בקאוויאר ושקדים, עם שעועית ירוקה א-לה-פראנסז – בחמאה ושום.
ואז הוגשה המנה היפה והריחנית, שכבר הכרתי מהארוחה הקודמת, שלוש שנים קודם לכן, ומן הסתם זכתה למעמד של קלאסיקה פרטית של השף, ותחזור מדי פעם לתפריט: לובסטר צלוי ומעושן באזוב, מלון. בארוחה הקודמת היא נקראה מלון, צלוי ללא בישול, homard ואזוב מצוי".
לאנגוסטין, צלוי, פטריות ספ בצורות שונות, מרק צח של דבשה, צמח בר. הלאנגוסטינים והפטריות נהדרים.
מצוין גם הסן-פייר (מוריג) הצרוב קלות, עם הגזרים בתבלינים מתוקים והלימון הקונפי מצוינת.
הברבוניה - אין בפרובאנס הימית ארוחה בלי מולית אדומה – הפעם צרובה, עם ארטישוק קטן בנוסח באריגול - הכי פרובאנסאלי שיש - ברוטב מעובה עם הכבדים. הברבוניה היא מסוג vendangeur, מאותם דגים שאוכלים את האצות הצעירות המכסות את הסלעים. אומאמי! הדג מלוכה עם הכבד. מנה נהדרת.
גבינות גבינת תום מלה בריג. גבינת תום מעמק לה רויה. גבינת עיזים אורגנית, רכה ושמנתית. - Fleurs de Chèvre Poivre d’âne - גבינה רכה עטופה עשבים מחבל ואנטו. שם הגבינה מקורו בשמו הפרובאנסאלי של אחד מעשבי התיבול, צתרה בעברית, Sarriette בצרפתית. גבינה כחולה מדונגת - גבינה של חלב רחלות שטובלים באמבט דונג המצפה אותה. את הגבינות ליוותה ריבת זיתים מבית הבד הנודע Lessatini, צפונית-מערבית מעז.
אין ספק שמבחר הגבינות המקורי מעיד על רשרש וחשיבה.
ושוב, כמו בתום כל ארוחה, אני מתענג על הקינוח בהא הידיעה, קינוח שהוא יצירה: צלמית של לימון ממאנטון. קונספט אמנותי וביצוע יוצאי-דופן של הפאטיסייה ז'וליין דיגור - שמשנה אותו בלי הרף. גרסת 2019 הייתה בניחוח וורבנה.
תאנה טרייה מסולייס (Solliès) שליד טולון , צלויה וחלוטה ברוזמרין, עם סורבה של עלי תאנה.
היינות
פתחנו בפוליני-מונראשה 2013 מיקב Bachelet-Monnot שבבורגוניה. המשכנו ביין מתאים הרבה יותר כשסועדים בפרובאנס, Château Vignelaure 2011 מצפון להר סנט-ויקטואר, 70% קאברנה סוביניון ו-30% סירה מגפנים ותיקות. הוא חלק מהאפלאסיון Côteaux d’Aix en Provence. הקאברנה סוביניון הוכנס לאפלאסיון רק במאה ה-19 ואילו הסירה הוא זן מסורתי בפרובאנס. אהבנו מאוד את היין, שהוא עוצמתי ובעת ובעונה אחת הדור. השאטו בבעלות שבדית מ-2007. אפשר לרכוש את היין משנות בציר שונות באתר היקב. המחירים סבירים בהחלט. היין ליווה היטב את הארנבת.
עם הגבינות, והקינוחים, מזג לנו הסומלייה Mas Gullien Cartagene משנת 2017, יין אפריטיף על בסיס תירוש ואלכוהול. לא שתיתי יין כזה מעולם ואין לי מושג לגביו.
בספר היינות של הסומלייה Philippe Magne תמצאו מבחר מכובד של היינות הגדולים ביותר של צרפת, לצד יינות מצוינים ומהוללים הרבה פחות במחירים סבירים – כמו אותו Vignelaure שהוגש לנו.
עמיקם נוריאל נהנה שם בספטמבר 2022: "מקום מהמם. שף קינוחים מהטובים בצרפת, ז'וליין דיגור. ארוחת צהריים ב-135 אירו. מנה מצוינת של פילה חזה יונה, בצל ממולא בבשר היונה, קונפי בצל עם זרוע היונה, רוטב ציר מבשר היונה עם תה ירוק, עלה סלק."
פתוח כל יום צהריים וערב. ב-2022 ביטלו בלה שוור ד'אור את האפשרות להזמין א-לה-קארט. נותרו התפריטים. בצהריים, 4 מנות 140€ (לא בראשון וחגים) 5 מנות 200€. בערב, 240-300€. התאמות יינות לאוכל.
במלון עוד שתי מסעדות זולות יותר. יש להן שף נפרד, אבל ארנו פאיי וז'וליין דיגור מנצחים על המלאכה.Les Remparts , על הטראסה המשקיפה אל נוף חלומי, ובאולם ממוזג. כל יום, צהריים וערב, א לה קארט בכ-100€. חומוס עם קאוויאר הרינג ועוד 17€. הזמנת שולחן באתר בלבד. השנייה היא Le Café du Jardin שבקצה המערבי של הטראסה. הנוף מדהים, האוכל קל והחוויה זכורה לי מאוד לטובה. המטבח מתבסס בעיקר על הגריל החיצוני. תפריט קיצי, פיצות, בשר צלוי, סלטים. לא יקר במושגי המקום. הזמנה מראש רק ליותר מארבעה סועדים. ב-2023, מ-5 במאי עד 30 בספטמבר. כל יום למעט ימי גשם. ב-2023 הוכתר ארנו פיי לאלוף צרפת בפיצות!
הנה כי כן, בלה שוור ד'אור אפשר לאכול מטבחים שונים במחירים שונים, ואין צורך לצאת מהמקום הנפלא הזה. במסעדה הראשית נדרש דרס קוד. בשתי האחרות, לא.
הבר, בין הטראסה למסעדה עבור בסמטה חוצצת, משתרע גם על הטראסה. פתוח עד אחת אחר חצות.
לה שוור ד'אור פתוח כל יום מתחילת אפריל עד סוף אוקטובר במועדים משתנים משנה לשנה.
אזרחי העולם מקבלים הנחה על כל קניה של פריט באתר העולם. אין כפל מבצעים.
2. מינוי דיגיטלי לחודש
מה זה?
אזרחי העולם מקבלים מינוי דיגיטלי לחודש ימים על כל קניה של מדריך טיולים מודפס או מפת נייר באתר העולם. המינוי בתוקף החל ממועד הקניה ומאפשר גישה לכל מדריכי הטיולים מסידרת הטיול כבר בפנים.* בעלי מינוי קיים מקבלים חודש נוסף.
*לא כולל מדריכים הכוללים תכני DK.
(אל חשש: מינוי זה לא יתחדש באופן אוטומטי)
3. הטבות בלעדיות
איזה?
אזרחי העולם מקבלים במייל מפעם לפעם הודעות על מבצעים מיוחדים. המבצעים אינם מוצעים לכל גולשי האתר אלא לאזרחי העולם בלבד. ניתן לממש אותם רק באמצעות לחיצה על קישור המבצע במייל. לכן אנו מבקשים את אישורכם לקבל דיוורים מאתר העולם. אנחנו שונאים ספאם ולא נזבל לכם את תיבת הדואר.
ניתן לבטל הסכמה זו בכל עת. כתובת המייל שלכם לעולם לא תועבר לאחרים ללא הסכמתכם.
אזרחי העולם מקבלים הנחה על כל קניה של פריט באתר העולם. אין כפל מבצעים.
מינוי דיגיטלי לחודש
אזרחי העולם מקבלים מינוי דיגיטלי לחודש ימים על כל קניה של מדריך טיולים מודפס או מפת נייר באתר העולם. המינוי בתוקף החל ממועד הקניה ומאפשר גישה לכל מדריכי הטיולים מסידרת הטיול כבר בפנים.* בעלי מינוי קיים מקבלים חודש נוסף
(אל חשש: מינוי זה לא יתחדש באופן אוטומטי)
אזרחי העולם מקבלים הנחה על כל קניה של פריט באתר העולם. אין כפל מבצעים.
2. מינוי דיגיטלי לחודש
מה זה?
אזרחי העולם מקבלים מינוי דיגיטלי לחודש ימים על כל קניה של מדריך טיולים מודפס או מפת נייר באתר העולם. המינוי בתוקף החל ממועד הקניה ומאפשר גישה לכל מדריכי הטיולים מסידרת הטיול כבר בפנים.* בעלי מינוי קיים מקבלים חודש נוסף.
*לא כולל מדריכים הכוללים תכני DK.
(אל חשש: מינוי זה לא יתחדש באופן אוטומטי)
3. הטבות בלעדיות
איזה?
אזרחי העולם מקבלים במייל מפעם לפעם הודעות על מבצעים מיוחדים. המבצעים אינם מוצעים לכל גולשי האתר אלא לאזרחי העולם בלבד. ניתן לממש אותם רק באמצעות לחיצה על קישור המבצע במייל. לכן אנו מבקשים את אישורכם לקבל דיוורים מאתר העולם. אנחנו שונאים ספאם ולא נזבל לכם את תיבת הדואר.
ניתן לבטל הסכמה זו בכל עת. כתובת המייל שלכם לעולם לא תועבר לאחרים ללא הסכמתכם.
איננו אוספים מידע מזהה אודות המשתמשים באתר שלנו על ידי שימוש ברוגלות ואיננו שותלים רוגלות במחשבי המשתמשים. המידע היחיד אודותיכם הנשמר בידינו הוא מידע שמסרתם ו/או תמסרו לנו מיוזמתכם וכן מידע אודות פעולות שביצעתם באתר.
העברת פרטים אישיים לצד ג'
לעולם לא נעביר מידע מזהה אודותיכם לצד ג' אלא אם נחויב לעשות כן על פי דין, למעט היוצאים מהכלל הבאים:
אם הסכמת ל"תנאי השימוש של הפתעה עולמית" הרי שלעתים תתבקש/י למסור פרטים אישיים כגון מספר טלפון, יעד ומועד נסיעה וכדומה, שיאפשרו לנו ו/או לספקים להתאים לך את העסקה המוצעת וכן ליצור עמך קשר למימושה. פרטים אלה ימסרו על ידינו על פי הצורך לספקים ולא נוכל להיות אחראים לשמירה על פרטיותך בנוגע לפרטים שיועברו לספקים.
בכל מקרה של מחלוקת ו/או הליך בינך לבינינו והכל במידה שבה יהיה צורך למסור המידע לצד ג' כדי ליישב את המחלוקת ו/או ההליך המשפטי.
אבטחת מידע
אנו נוקטים באמצעים לאבטחת המידע באתר שלנו אך לא נוכל לשאת באחריות לנזק שיגרם למשתמשים באתר במקרה של פריצה למאגרי המידע שלנו.
כרטיסי אשראי
החלון בו מוקלדים פרטי כרטיס האשראי בחנות האתר אינו ניתן לצפיה על ידינו, ופרטי כרטיס האשראי ידועים רק לספק שירותי הסליקה שלנו, טרנזילה, שהיא ספק שירותים מוסמך על ידי חברות כרטיסי האשראי בישראל לתקן PCI-DSS (Payment Card Industry Data Security Standard). אנו מקבלים מספק שירותי הסליקה מידע אודות ארבע הספרות האחרונות של כרטיס האשראי וכן את תאריך סיום התוקף של כרטיס האשראי. כמו כן, אנו מקבלים מספר מוצפן חליפי (Token) באופן העומד בדרישות תקן PCI, שבאמצעותו אנו יכולים לבצע חיובים למינויים באתר, או ללקוחות המבצעים רכישה חוזרת, ללא צורך בהקלדה חוזרת של פרטי כרטיס האשראי.
שימוש בעוגיות
אנו עושים שימוש בעוגיות השומרות מידע על פעולות שהתבצעו בזמן הגלישה באתר, וזאת כדי לשמור על רציפות חוויית הגלישה באתר. העוגיות נשמרות במחשבך ואין להן העתקים אצלנו. תוכל/י לנקות את העוגיות בכל עת וכל מידע שנשמר בהן ימחק.
שינויים במדיניות הפרטיות
אנו שומרים לעצמנו את הזכות לשנות את מדיניות הפרטיות מפעם לפעם בלי הודעה מוקדמת. תמיד ניתן יהיה לצפות בגרסה מעודכנת של מדיניות הפרטיות שלנו באתר העולם.
|
רוצה להיות אזרח העולם?
