דיוקנאות פָּאיוּם
על גבי לוחות עץ שהוצמדו אל המומיות, צוירו דיוקנאותיהם של הנקברים. הם זכו לשם "דיוקנאות פָּאיוּם " משום שרבים מהם התגלו באזור, אף שלימים התגלו דיוקנאות דומים גם באזורים אחרים במצרים.
הדיוקנאות שייכים בעיקר לתקופה הרומית במצרים, מסוף המאה ה־1 לפני הספירה ועד המאות ה־2 וה־3 לספירה. כלומר, למרות השם "דיוקנאות פָּאיוּם ", אלה אינם יצירות של מצרים הפרעונית אלא יצירות שנוצרו במצרים תחת שלטון רומא, בתוך עולם תרבותי שבו נפגשו מסורות מצריות, יווניות ורומיות.
הדיוקנאות מתארים את דמותו של האדם, בדרך כלל את ראשו ולעיתים גם חלק מפלג גופו העליון. הדמויות מצוירות באופן ריאליסטי להפליא, עם תשומת לב לפרטי הפנים, לתסרוקות, לבגדים ולתכשיטים. במקרים רבים קשה שלא להרגיש כאילו אנו מביטים בפניו של אדם שחי לפני אלפיים שנה.
הדיוקנאות אינם "פורטרטים" במובן המודרני בלבד. הם היו חלק ממנהגי הקבורה והוצמדו אל המומיה, בדרך כלל מעל פניו של הנפטר. למעשה, דווקא החיבור הזה בין מסורת הקבורה המצרית העתיקה לבין אמנות הדיוקן היוונית־רומית הוא שהופך אותם לכל כך מיוחדים.
רבים מהאנשים המתוארים בהם לבושים בבגדים עשירים ועונדים תכשיטים, והדיוקנאות משקפים חברה אמידה, שחיה במצרים בתקופה הרומית. אנחנו פוגשים בהם גברים, נשים וילדים ולפתע העולם של מצרים הרומית מקבל פנים אנושיות.
הציורים נעשו על לוחות עץ, ובין הטכניקות שבהן השתמשו הייתה ערבוב פיגמנטים צבעוניים עם שעווה טכניקה שהעניקה לצבעים עומק וברק יוצאי דופן. לצד ציורי בטכניקה זו קיימים גם דיוקנאות שנעשו בצבעים שבהם הפיגמנטים עורבבו בדבק ומים.
הדיוקנאות התגלו לראשונה כבר לפני תקופתו של הארכאולוג הבריטי סיר ויליאם מ'תיו פלינדרס פיטרי (Flinders Petrie), אך החפירות שערך באתר בהאוורה בשנים 1888–1889 הביאו אוסף גדול מהם לתודעה המדעית והציבורית. פיטרי אף תיעד את הממצאים וסייע לבסס את הבנתנו לגבי הקשר שלהם למומיות.
כיום מוכרים בעולם כ־1,000 דיוקנאות כאלה. רבים מהם נמצאים במוזיאונים ברחבי העולם, והם נחשבים לאחת הקבוצות המרשימות ביותר של ציורי דיוקן ששרדו מן העולם העתיק.
|
רוצה להיות אזרח העולם?
